מאז 7 באוקטובר 2023 צופה העם היהודי כיצד שנאה עתיקה לובשת צורה חדשה.
לאורך ההיסטוריה הומצאו שקרים גדולים על יהודים כדי להצדיק אלימות נגדם. פרעה סימן את העברים כאיום פנימי. באירופה של ימי הביניים הופצה עלילת הדם.
הנאצים האשימו את היהודים בקריסת גרמניה ואז "הגנו" על עצמם באמצעות השמדת שישה מיליון. הדפוס חוזר על עצמו: ממציאים שקר, מטפחים פחד, מבצעים זוועות.
אחת הגרסאות העכשוויות של אותו מנגנון עטופה בשפת השחרור הלאומי: המיתוס של "עם פלסטיני" קדום. לפי הנרטיב הזה התקיימה אומה פלסטינית ילידית, מושרשת וריבונית, שנושלה באכזריות בידי הציונות. אך עיון במקורות ההיסטוריים ובדברי מנהיגים ערבים עצמם מציג תמונה אחרת.
לפני אמצע המאה ה-20 אין תיעוד לעם ערבי פלסטיני מובחן בעל מוסדות, שפה וזהות לאומית עצמאית. תחת האימפריה העות'מאנית היה האזור מחוז מוזנח שחולק מנהלית בין נפות שונות. התושבים הזדהו לפי דת או עיר - לא לפי לאום פלסטיני. מבקרים במאה ה-19, בהם מארק טוויין, תיארו ארץ דלילה באוכלוסין ושוממה. הפיתוח הכלכלי שהביאה העלייה היהודית משך הגירה ערבית מאזורים סמוכים. תנועת אוכלוסין כלכלית אינה יוצרת בדיעבד אומה עתיקה.
גם מנהיגים ערבים הודו בכך. ב-1919 ביקש הקונגרס הסורי הכללי שלא להפריד את "פלסטין" מדרום סוריה. ב-1946 אמר פרופ' פיליפ חיטי: "אין דבר כזה פלסטין בהיסטוריה, בהחלט לא." ב-1977 הצהיר בכיר אש"ף זוהייר מוחסן כי זהות פלסטינית נפרדת היא יצירה פוליטית. גם בכיר חמאס פתחי חמאד הודה כי "אנחנו ערבים".
המונח "פלסטין" עצמו הוענק בידי הרומאים לאחר דיכוי מרד בר כוכבא, כאשר הקיסר אדריאנוס שינה את שם הפרובינציה ל-Syria Palaestina כדי למחוק את הזיקה היהודית. לאורך הדורות היה זה שם גיאוגרפי, לא לאום עצמאי.
העם היהודי, לעומת זאת, שמר על רצף דתי, תרבותי והיסטורי בן אלפיים שנה. הזהות הפלסטינית כלאומיות מובחנת התגבשה רק באמצע שנות ה-60, בעיקר מתוך התנגדות לריבונות יהודית. הטענה שהיהודים "גנבו מולדת" נשענת על יסוד היסטורי רעוע - אך כאשר השקר מתקבל, כל הגנה עצמית מוצגת כתוקפנות.
בחלק הבא נראה כיצד המיתוס הזה הוטמע בתוך שיח "המשפט הבינלאומי".
דניאל וינסטון הוא מטפל וכותב המתגורר ביצהר בצפון השומרון.