מאות אלפי בני משפחות צרו על אוניברסיטת רייכמן, לפניהם ניצבו דוממים מאות חיילים, מאות אזרחים טבוחים, נאנסים, נשרפים, נשחטים, חטופים, לפניהם ניצבו קטועי גפיים, ידיים, פגועי ראש, פגועי נפש, פצועים, ולפניהם משפחות שלמות, אבא, אמא, ילדים רכים, והם שותקים מול שערי האוניברסיטה למצוינות, האוניברסיטה שעננה של חרפה וביזיון סוככת מעליה, ריח נורא של מלבין.
אוניברסיטה שראשיה הם ביזיון, מנהיגיה הם בושה, אשר לקו בעיוורון או שמא בבורות מעוררת מחשבות נוגות, האם הם נמצאים במקום הראוי להם.
כולנו צריכים לעמוד לצד הצרים על האוניברסיטה הזו, להניף שלט, להשמיע זעקה, לנגב דמעה, לעמוד דומם, למחות על מעשה הנבלה הנוראי במסע הטיהור של אחד ממובילי הכישלון והתבוסה הנוראה בתולדות העם היהודי והאומה הישראלית.
באוניברסיטת רייכמן, בפקולטה להזיה, במחלקת לא ייאמן כי יסופר, במדור להד"ם, שוקדים בימים אלה על כתיבת תוכנית מנהיגות חדשה, תוכנית שהממונה על כתיבתה הוא המנהיג הגדול, מנהיג צבאי, מנהיג מוסרי, מנהיג עוצמתי, המנהיג שעל שמו חתומות הצלחות מזהירות, המנהיג שהינו מודל לחיקוי, מופת של מנהיגות.
ראש השב"כ, רונן בר, החתום הראשי על התבוסה הגדולה בתבוסות העם היהודי של אחרי השואה, אדריכל הכישלון, ארכיטקט החרפה, האיש שלא ידע, שלא שמע, שלא ראה, האיש שבטבח שבת שמחת תורה בחר שלא להעיר את ראש הממשלה, האיש שפער תהום בהגנה על אזרחי ישראל ולוחמיה.
לראש השב"כ, רונן בר, אשר אחריתו מביישת את ראשיתו, עומדות זכויות רבות בביטחון ישראל, יחד עם זאת הוא האחראי, שלא התריע על הטבח הצפוי, שהעריך הערכת חסר את החמאס, שהיה אבי אבות הקונספציה המודיעינית, שכשנדרש להתפטר כדי לאפשר ריענון בשורות השב"כ, שיקום השב"כ, בחר לנהל קרבות רחוב משפטיים, להיאחז בקרנות המזבח, גרם, בעיצומה של מלחמה רב זירתית, לנהל מאבק על המשך כהונתו.
זה האדם שאוניברסיטת רייכמן למצוינות מבקשת שיקדם את תוכנית המנהיגות ציבורית-פוליטית באוניברסיטה, תוכנית שתכשיר את הדור הבא של מנהיגות בזירה הציבורית והפוליטית.
שווה לקרא שוב ושוב את המשפטים הללו, רונן בר-מנהיגות-אחריות-מציאות שהדמיון הפרוע ביותר לא יכול היה להמציא אותה.
כמה עזות מצח, כמה עיוורון, כמה חוסר מודעות עצמית, כמה חוסר הבנה בסיסי, כמה חוצפה יש במהלך בלתי נתפס זה.
האם האיש הזה הוא מודל למנהיגות, האם ראוי שאיש זה יחנך את דור המנהיגים הבא, הטחו עיני ראשי האוניברסיטה מראות?
שום טקס הלבנה, שום מהלך כיבוס, שום בריאת מציאות מדומה, שום מסע טיהור עצמי מאחריות, שום הזיית מים טהורים, לא יוכלו לעמוד מול שר ההיסטוריה, מול הצדק הטבעי, מול החורבן שמוביל יצירת תוכנית המנהיגות היה מהאחראים לו.
רונן בר, כמו כל האחראים לטבח שבת שמחת תורה, טרם שישובו לחיי השגרה, ראוי שישפילו מבטם, יכניעו ראשם, יעברו בין בתי המשפחות השכולות, יבקשו סליחה ומחילה, שיתייצבו במחלקות השיקום לסעוד את הפצועים בגוף ובנפש, שיעבדו בקהילות החרבות בשיקומן, שלא יעזו לשוב לקדמת הבמה הציבורית, זהו הבסיס של מנהיגות.
אוניברסיטת רייכמן למצוינות יכולה עדיין להסיר את עננת החרפה, לוותר על ניסיונו של רונן בר ולמצא כותבי תוכנית מנהיגות בקרב עשרות האלפים שצמחו מאז טבח שבת שמחת תורה.