מצוות היום בפורים נכתבה במגילה כך:
“לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב).
פורים הוא יום של גילוי אחדותם של ישראל. גזירת המן הרשע לא הבחינה בין צדיק לרשע, בין עני לעשיר - היא כוונה אל כלל ישראל. ומתוך כך מתגלה סגולת ישראל השווה בכל נפש מישראל. הקב"ה הציל את כולנו והפך לנו את היגון לשמחה, ועל כן שמחת פורים צריכה להיות שמחה כוללת, המקיפה את כל העם.
משום כך מצווה כל אדם לשלוח לחברו שתי מנות, כדי להרבות אהבה ורעות. זהו טעמה העיקרי של המצווה - להרבות אחווה ולחזק את הקשר שבין איש לרעהו, שזהו עניינו של היום. כך ביארו המהר"ל ב"אור חדש" (ט, כב) ומהר"ש אלקבץ ב"מנות הלוי". וב"תרומת הדשן" (סי' קיא) הוסיף שיש בכך גם סיוע לסעודת פורים, למי שחסר לו.
שאלה שלא נשאלה
בדורות האחרונים התרבו הדיונים: האם יוצאים ידי חובה כאשר מסתבר שהמקבל לא יאכל את המשלוח - כגון חולה שאינו אוכל מתוק, אדם הנמנע ממאכל מסוים, או מי שנוהג בהנהגות מחמירות שונות?
אולם נראה שעצם העלאת השאלה היא חידוש מאוחר. הראשונים והפוסקים הקדמונים לא דנו כלל בצורך להתאים את המשלוח להעדפותיו המדויקות של המקבל, לבריאותו או להרגליו האישיים. ומשלא נשאלה השאלה בדבריהם - משמע שלא ראו בה תנאי בקיום המצווה.
הגדרת המצווה פשוטה: משלוח שתי מנות הראויות לאכילה. בכך מתקיימת מטרת היום - גילוי רעות ואחדות. המצווה איננה תלויה בשאלה האם בפועל יאכל המקבל את המאכל, אלא בעצם נתינתו הראויה והמשמחת.
כפי שכתב בשו"ת "אורחותיך למדני" (א, קכ), אין מסתבר שכל אדם יידרש לחקור אחר טעמי חברו, מצב בריאותו או הנהגותיו - האם הוא שבע, האם הוא מתענה, ומה בדיוק הוא אוהב לאכול. די בכך שהמאכל ראוי לאכילה מצד עצמו (ועי' בשו"ת קנין תורה [ח"ז ס"ס נ"ה] ובשו"ת יביע אומר [ח"ט, אור"ח, סימן ע"ד במילואים]).
עם זאת, פשוט וברור: אם אדם יודע שחברו אלרגי למאכל מסוים, או שרגישותו מונעת ממנו לאוכלו, ושולח לו אותו בכוונה - אין זו מצווה גדולה, ואף יש בכך פגם ברוח היום. משלוח מנות נועד לבטא קרבה והתחשבות, לא אדישות או הקנטה.
יש שהרחיקו אף לדון האם יוצאים ידי חובה במשלוח מוצרים בכשרות רגילה לאדם הנוהג לאכול רק מהדרין. אולם דקדוקים יתר עלולים להסיט את המבט ממהות המצווה. פורים איננו יום של בידול, אלא של חיבור.
כאשר אדם שולח לחברו שתי מנות הראויות לאכילה, מתוך לב שמח ורצון להרבות אהבה - מתקיימת מצוות היום בשלמותה, והשמחה מתרבה בישראל.
הכותב הוא רב מערך הכשרות של צהר