ימים אלו הם מתוחים מבחינה ביטחונית וכימי מרדכי ואסתר גם בימנו עמלקי מפרס מאיים להשמיד את היהודים.
ידוע הכלל כי "מעשה אבות סימן לבנים", וכן שכל זמן מאיר בתכונתו. על כן, כדי להשכיל כיצד ניגאל בימי הפורים דידן, עלינו להתבונן ולהבין כיצד נגאלו אבותינו באותם הימים.
אמנם נאמר במגילה (ד, טז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם", אולם שנינו במשנה במסכת תענית (ב, א) שהתענית והשק אינם אלא טפל לעיקר, והעיקר הוא תיקון המעשים: "לא נאמר באנשי נינוה, וירא האלהים את שקם ואת תעניתם, אלא (יונה ג י) 'וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה'. ובקבלה הוא אומר, (יואל ב יג) 'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם'".
לאור זאת יש לשאול: מהו אותו מעשה טוב שתיקנו ישראל בימי הפורים שבזכותו נגאלו?
קשה לומר שהעיקר היה עצם האחדות ותו לא, שהרי לא מצינו בתחילת המגילה פירוד ומריבות מיוחדות בין היהודים. אדרבה, המדרש מעיד שדווקא בהליכה למשתה אחשורוש היו ישראל מאוחדים. על כורחנו, שמלבד עניין האחדות, תוקן כאן דבר נוסף.
המעיין במגילה יבחין כי נזכר בה רק מעשה משמעותי אחד: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים". ופירש רש"י על אתר: מתגיירים. אירוע זה דומה לאותו יום מכונן שבו מינו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא, סילקו את שומר הפתח ופתחו את שערי בית המדרש לרווחה לכל התלמידים, עד שהוצרכו להוסיף ארבע מאות ספסלים ולפי חלק מן הדעות, שבע מאות ספסלים לבית המדרש (בבלי ברכות כ, א).
כך גם בימי מרדכי ואסתר. במהלך שלושת ימי הצום, התפילה והתשובה, פשפשו ישראל במעשיהם וביקשו לדעת על מה גירה הקב"ה את זרע עמלק בעם ישראל. והנה, מבואר במדרש (סנהדרין צט, ב) שמקורו של עמלק בטעות עתיקה, דחייתה של תמנע שביקשה להתגייר ובסופו של דבר היא הייתה אימו של עמלק. לפיכך, כאשר זרע עמלק מתגרה בישראל, הרי שעלינו לפשפש ביחסנו לגיור ולבדוק: שמא אנו דוחים את הגרים יתר על המידה?
ואכן, בעקבות התשובה, שינו בתי הדין שבדורו של מרדכי את גישתם, הקלו את המדיניות ופתחו את שעריהם. וכפי שאירע בימי רבי אלעזר בן עזריה, הגיעו המונים להתגייר.
ואל יעלה על דעתך לומר שכל אותם גרים היו צדיקים גמורים שבאו ללא כל מניע או אינטרס; שהרי כשם שהראו לרבן גמליאל בחלומו כדים מלאים בעפר כדי לרמז שהתלמידים החדשים אינם צדיקים טהורים ש"תוכם כברם", כך מעידה המגילה עצמה שהמתגיירים באו מפחד היהודים ולא רק מאהבת ה' טהורה. ולמרות זאת, כשם שהסרת שומר הפתח הייתה אירוע מכונן ומבורך, כך גם קבלתם של המוני הגרים הייתה מעשה חיובי ויסודי, עד שהמגילה מציינת עובדה זו כמעשה המרכזי שתוקן בעקבות החזרה בתשובה.
אם כן, כיצד נקרב את הגאולה בימינו? על ידי הסברת פנים לגרים, כל אחד כפי רמתו ויכולתו.
דייני הגיור יתאזרו בחריצות, ילמדו את הסוגיות לעומקן וירחיבו את היכרותם עם הדעות המקלות כך שיוכלו להקל במקרים המתאימים ולא יבואו לידי חומרא הנובעת מחוסר ידיעה.
תלמידי חכמים שטרם עוסקים במלאכת הגיור, מן הראוי שילמדו את הסוגיות הללו ויצטרפו לבתי הדין, על מנת שניתן יהיה להקים הרכבים נוספים בכל רחבי הארץ שיפעלו בנגישות ובהארת פנים.
וכל יחיד ויחיד יסייע לגרים הנמצאים בסביבתו - במקום העבודה או בצבא, ויושיט יד לאלו המצויים בעיצומו של תהליך הגיור. ומי שיכול לשמש "משפחה מלווה" תבוא עליו הברכה.
נסיים בברכת: בזכות הגיורים נגאלו, ובזכות הגיורים עתידים אנו להיגאל.
הכותב: הרב הוא דיין גיורים ב"גיור כהלכה"