"ואילו פינו מלא שירה כים" - עלינו להודות, להלל ולשבח להשי"ת על הניסים והחסדים, על תעצומות העוז של מנהיגינו ולוחמינו הפועלים בשם ד'.
בחסדי ד' המן של דורנו נכרת, בימים המסוגלים ביותר של השנה ימי מחיית עמלק, ועינינו נשואות אל המשך המערכה אל הכרתת המלכות הרשעה.
דומני שבהקשר בין הימים ההם לדורנו מן הראוי להתבונן בשלוש נקודות עיקריות:
- "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" - מכת המנע, היוזמה הנחרצת, היא גילוי כוחו הפנימי של עם ישראל. אנו לא ממתינים אלא יוזמים, פועלים למיגור הרשעה. "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" - מנקודת הרפיון בה היינו לפני הטבח הנורא של שמחת תורה אנו זוכים להתגלות כוחו של עם ישראל.
- בדיוק בשבת בה קראנו את פרשת זכור, בה אנו חוזרים ואומרים מדי שנה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק ... וְהָיָה בְּהָנִיחַ ד' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח". עמלק מופיע במופעים שונים. כל דור וצורר היהודים שלו. זיכרון רשעת עמלק צרוב בתודעתנו, ואין זה זיכרון רוחני בלבד: עלינו לפעול עם א-ל ולהכרית את זכרו מן השורש. השבת, בחסדי ד', זכינו כנראה לצעד משמעותי בנידון! המן ועוזריו נמחו, ומתוך כך נזכה בע"ה למגור בניו ובני בניו וכל זרע המלכות הרשעה!
- "מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר [באדר], בִּשְׁנֵים עָשָׂר..." - התקיפה החלה ביום י"א באדר. בספרים הקדושים מבואר כי הארת הפורים מתחילה ביום י"א באדר. זה הזמן בו עם ישראל התעורר משנתו הרוחנית, כדברי חז"ל על מאמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" - עם ישראל בשינה, מן המצוות ומן הקשר לבוראו. בתורת הסוד מצב זה נקרא בשם "דורמיטא" - שינה רוחנית.
- תשובת כלל ישראל, שהגיעה מתוך תוקף גזירת השמד, היא שהפכה את הגזרה לבשורה: מן המיצר יצאנו להרווחה גדולה, לשלטון ישראל על שונאיהם. לדורות, קדושת ימים אלו מתחילה בי"א באדר. אנו בימים של התעוררות גדולה, אותם יש להעצים לא רק במישור הניצחון בקרב אלא גם בהתעוררות רוחנית גדולה, כפי שהיה בימים ההם.
- "עד חצי המלכות" - ולא בניין המקדש - במגילת אסתר מופיע שלוש פעמים מאמר אחשוורוש לאסתר: "מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ". מבאר רש"י במקום: "הוא בית המקדש, שהתחילו לבנותו בימי כורש וחזר בו וציוה לבטל המלאכה, ואחשורוש שעמד אחריו גם הוא ביטל המלאכה". הציר סביבו סובבת המגילה הוא המקדש.
- גזרת המן הראשונה הייתה כשיזם את הפסקת בניין המקדש. גם אחשוורוש, שונא היהודים שמכוחם של מרדכי ואסתר חזר בו, לא הפך את עורו בנושא המקדש. מה שמטריד אותו, לדברי חז"ל, הוא נושא המקדש המבטא את מלכות ד' בעולם. אסתר יוצאת בחירוף נפש על הצלת עמה, אולם נושא המקדש נשאר בשממונו. רק בדור הבא, בימי דריוש השני (שיש אומרים שהוא בנם של אסתר ואחשוורוש) ניתן הצו המיוחל של חידוש בניין המקדש. לא בכדי אומרים חז"ל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" - כל זמן שהמקדש לא עומד על תילו - אנו עדיין בתוקף הגלות.
בחסדי ד' זכינו לחזור לארץ מכורתנו, אולם המקדש עדיין בחורבנו. בל נחמיץ את השעה. הבה נתעורר לשלב הבא של גאולת ישראל, שהוא הציר שעליו סובבת מגילת אסתר: בניין המקדש. ההתעוררות בשורשה היא רוחנית, אולם יש לה פנים מעשיות ועכשויות: המלכות הרשעה מתמוטטת, ועלינו להרבות את כוח הקדושה ולא רק למגר את כוח הרשעה. היעד הבאהוא התקדמות למקדש: בניין בית כנסת בהר הבית, חיזוק אחיזת ישראל במקום ובניית מזבח וחידוש העבודה. "לא בשמיים היא" - הבה נתעורר ברגע היסטורי מופלא זה אל היעד הנכסף של עם ישראל: בניית המקדש שמתוכו תפציע הגאלה השלמה.
"ליהודים הייתה אורה ושמחה ושון ויקר"!
הכותב הוא ראש המדרשה לידע המקדש ורב מכללת אמונה