"אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה"
השיחה בין שני האחים המנהיגים משה ואהרון, בעיצומו של המשבר הגדול, מצריכה עיון ולימוד מעמיקים, לשעתה ולדורות.
האירוע התחיל בחוסר הסבלנות של העם להמתין עוד כמה שעות למשה שירד מההר, ואולי בחוסר הבנתו את איפיונו ודמותו של משה. מצד אחד 'כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ', ומצד שני הוא לא סתם איש, אלא הוא 'איש האלוקים'. העם מיטלטל בין 'איש' ל'איש אלוקים' שעולה אל ההר ארבעים יום וארבעים לילה ומדבר עם האלוקים פנים אל פנים.
עם רדת משה מההר, ובראותו את העם מפזז סביב עגל הזהב הוא פונה אל אהרון אחיו בטענה ושאלה קשה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה?"
תשובתו של אהרון היא: "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ ,כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה".
דגמים שונים של מנהיגות נגלים לנגד עיננו בספר שמות . מנהיגותם של משה, ולהבדיל של פרעה, של יוסף ושל מרים, של יהושע ושל יהודה, של המיילדות ושל בת פרעה. כל אחד ואחת מהדמויות עם איפיוני המנהיגות ולקיחת האחריות שלה.
דמות נוספת במארג המנהיגים הללו היא דמותו של אהרון. איזה מן מנהיג היה אהרון? במה הייתה מנהיגותו שונה משל אחיו משה? האם הדיאלוג והויכוח הזה בין שני האחים המנהיגים הוא רק טקטי ועסק בשאלה כיצד היה צריך להתייחס לטענות ודרישות העם? או שמא השיח הנוקב הזה בין האחים חושף מחלוקת מהותית ועמוקה בתפישת המנהיגות ואופן התנהלותו של מנהיג בעיתות משבר?
קולמוסין רבים נשברו בשאלה זו, ואנו אין לנו אלא ללמוד מידי שנה בשנה על סגנונות המנהיגות השונים, ולדעת שכנראה אין דגם אחד ושיטה אחת ודרך אחת למנהיגות. כל דור ואיפיוניו, כל דור ומשבריו, כל דור ומנהיגיו, שעליהם לקחת את האחריות ומתוך הבנתם את השעה, העם והמשמעות של מעשיהם- לקבל החלטה ולשאת בתוצאות.
משה הוא אכן איש האלוקים. איש האמת. הוא זה שמוריד את התורה מלמעלה למטה.
אהרון הוא איש העם, שחי עם ובתוך אחיו, קשוב לצרכיהם ומצוקותיהם. קשוב לכל הקולות ונתון לכל הלחצים המופנים אליו ישירות. הוא לא זה שמוריד את התורה מלמעלה למטה, אלא הוא זה שתפקידו לרומם את העם מלמטה למעלה.
על פי דברי משה- אהרון טעה ביחסו לבקשתם של בני ישראל 'עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים', אולם ממבט אחר בהיסטוריה, התנא הלל בפרקי אבות מציב דווקא את דמותו של אהרון כמודל לחיקוי, וכסמל לאהבת התורה, השלום והבריות: "הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".
באבות דרבי נתן יופיע התיאור הבא: "כיצד היה אהרן אוהב שלום? כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו- 'ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו', ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה? כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון".
משה אמת ותורתו אמת, אולם בצידו נדרשת גם מנהיגותו של אהרון, המנהיגות הצומחת מתוך העם וקשובה לכל ולקול רחשי העם וצרכיו.
דרכי מנהיגותם והנהגותיהם של משה ואהרון שונות, ושילובם נחוץ לכל דור. תבונת המנהיגים וחוכמת ההמון היא לדעת מתי יש להשתמש נכונה באופן ובעיתוי הראוי באופני המנהיגות השונים.