# "יהודי מושלם עם ספר תורה בידו": הניסים והגעגוע של אימו של הרב אלישע לוינשטרן ז"ל
**סיפורו של רב-סמל מתקדם הרב אלישע לוינשטרן ז"ל הוא שרשרת של פלאים, החל מהלידה הדרמטית שכמעט עלתה בחיי אימו, דרך הילדות כילד פלא שהקים את מועדון "מצוות-מן", ועד לנפילתו כגיבור בקרבות בעזה. בראיון חשוף ומטלטל, אימו, שרון לוינשטרן, מספרת על הריק שהותיר אחריו בנה הבכור, על השילוב הנדיר בין הומור חד להקפדה הלכתית ללא פשרות, ועל ההתמודדות המורכבת של המשפחה והנכדים עם האובדן: "אנשים אומרים 'איזו נחמה שיש נכדים', אבל החור בלב לא קטן, הוא רק הולך וגדל".**
---
ישנם רגעים בחיים שבהם הגבול בין מוות לחיים מיטשטש, ורק נס גלוי מצליח להכריע את הכף. עבור שרון לוינשטרן, הדרמה הזו התרחשה לפני 41 שנים, בחדר הלידה שבו נולד בנה הבכור, אלישע. שרון, שעבדה אז כאחות במחלקת יולדות וילודים, זיהתה בעצמה את הסכנה כשהטכנאית הורידה את מתמר האולטרסאונד נמוך מדי. האבחנה הייתה מצב רפואי מסוכן שחייב שמירת היריון קפדנית.
"הגעתי בנחת, לא היו לי צירים", משחזרת שרון את רגעי הלידה. "בחדר הניתוח גילו שזה מחסר חמישים אחוז. אחרי שהוציאו את אלישע - דיממתי בלי סוף. כל ההתערבויות לא עזרו, הרדימו אותי בהרדמה כללית. הרופאה שלי עשתה איזשהו קסם - היא סגרה את העורקים שמזינים את הרחם. קיבלתי תשע מנות דם. מאוחר יותר הרופאה אמרה לי שהקולגות שלה כעסו עליה שהיא לא כרתה לי את הרחם, שהיא לקחה סיכון אחד יותר מדי כדי להציל אותו. אלישע היה ילד של ניסים".
הילד שנולד בנס התגלה במהרה כעילוי. שרון מספרת כי כבר בגיל שנה וחצי ידע אלישע לספור עד עשר בעברית ובאנגלית ולצטט ספרים בעל פה. אך יותר מחוכמתו, בלטה בו אהבת המצוות המוקדמת.
בכיתה א' הוא יזם פרויקט ייחודי שקרא לו "מועדון מצוות-מן". במקום לשחק כדורגל בהפסקה, הוא וחבריו הסתובבו בחצר בית הספר וחיפשו למי אפשר לעזור - אם זו מורה שזקוקה לסיוע בסידור הכיתה, השבת אבידה של כלי כתיבה או סיוע לילד שנפל. "החברים שלו באמת נסחבו אחריו", היא נזכרת בחיוך, ומספרת בהתרגשות כי שנים לאחר מכן, חברה שלחה לה תמונה של בנה מחופש לאותו "מצוות-מן" שיזם אלישע.
אלישע גדל להיות תלמיד חכם שמשלב קודש וחול בצורה מעוררת השראה. יחד עם רעייתו הדס, קבע את ביתו בעיר חריש, מתוך רצון לגור במקום מעורב שיאפשר גם למשפחתה של הדס, שאינה שומרת מצוות, להרגיש בנוח. "היה לה חשוב שההורים שלה ירגישו חופשיים לבוא ולצאת", מסבירה שרון. בחריש הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהגרעין התורני, כשאלישע מביא איתו את השילוב המיוחד של דבקות בהלכה לצד מאור פנים לכל אדם.
כששרון מדברת על בנה שנפל בקרב, הגאווה מתערבבת בעצב עמוק. "מבחינתי, הוא היה היהודי המושלם ביותר שיכול להיות. הוא חי עולמות שונים, והיה קידוש השם מהלך. בכל מקום שהוא הלך, הוא היה עם ספר תורה בידו. ממש, בכל מקום".
היא מספרת על דבקותו במטרה ועל הסבלנות האינסופית שלו, כמו הפעם שבה המתין חמש שעות ליד ביתו של חבר שעלה מחוץ לארץ רק כדי לקבל את פניו ברגע הגעתו לבית שמש.
אלישע היה ידוע גם בחוש ההומור החד שלו ובחברמניות שקטה. שרון נזכרת איך היה הופך ארגזים ישנים וגרוטאות לכלים יצירתיים לליל הסדר, ואיך בעבודתו ידע להציב גבולות הלכתיים ברורים מבלי לפגוע באיש. "היה יום גיבוש בחוף הים או בנהר - והקולגות שלו שמחו להגיד לו שהזמינו לו אוכל כשר. הוא צחק ואמר: 'אני ממש מודה לכם, אבל אני לא יכול להגיע'. הוא עמד על ההלכה, הוא לא ויתר, אבל תמיד בסבר פנים יפות".
היום, שרון מוצאת את עצמה מתמודדת עם האתגרים של שכול ויתמות. לאלישע נותרו שישה יתומים, והמשפחה משתדלת להיות נוכחת בחייהם ככל האפשר, בנסיעות שבועיות לחריש. היא מסרבת להשתמש במילה "נחמה" ביחס לנכדים שנולדו לאחר נפילת בנה. "זה מרחיב לי את החיים ומוסיף שמחה, אבל זה לא מנחם. החור הוא אותו חור. הוא לא הולך וקטן. להפך, לפעמים אני מרגישה שהוא הולך וגדל".
מה שנותן לה כוח בימים אלו היא היכולת לחזק אימהות שכולות אחרות. "אם אני יכולה לשוחח איתן ולתת להן תחושה טובה יותר, אז אני מרגישה יותר טוב", היא משתפת.