האם יצא לכם להכיר רווקים או רווקות שחווים על בשרם את הרווקות המאוחרת בצורה כזו שגם אם הם יצאו עכשיו עם מיליון מועמדים, ככל הנראה הקשר שלהם לא יסתיים בחתונה? אלו הם רווקים ורווקות שמגיעים לקשר מצולקים, ובעצם טובעים במיליון מורכבויות שמצריכות ליווי צמוד. הם זקוקים, לכל הפחות, לייעוץ תמידי של אשת מקצוע שתלך איתם יד ביד ותעזור להם לעבור את אינספור המהמורות שמחכות להם בדרך עד לחופה.
"אני מותש, נראה לי שאשחרר"
אתמול הצעתי לחבר רווק שלי, בן 45, שהוא אחד הבררנים, מישהי שלפי כל קריטריון תפורה עליו מכל הכיוונים - באמת "ליגה". הוא הסתכל על כרטיס הביקור שלה, הסתכל שוב, ואז אמר לי: "עזוב אותך. האמת שכל הדייטים האלו נהיו כבדים לי. לבד הרי אני לא אצליח, וללכת לייעוץ? לא בטוח שיש לי כוח. אני מותש. נראה לי שאשחרר...".
כששמעתי אותו, הבנתי שהוא עייף. האמת היא שיש לו את כל הסיבות שבעולם להיות עייף, אבל לא כל כך הבנתי את המסקנה הסופית שלו.
"אז מה אתה בעצם אומר לי כאן?" ניסיתי לשאול, "שהרמת ידיים? שאתה לא באמת מאמין שאי פעם תתחתן? שתהיה לך זוגיות מדהימה?".
"לא יודע", הוא ענה לי מובס. "תן לי לחשוב על זה. כרגע אני רק חוזר על הטעויות שלי שוב ושוב ושוב".
בגיל שלושים פלוס, דייט הוא כבר לא רק קפה ופוטנציאל לחתונה. הוא מעבדה. אם בגיל עשרים רצנו על הגבעות עם תמימות של "זה פשוט יקרה", בגילאים מאוחרים יותר אנחנו כבר מגיעים עם "מזוודות". ומה שיש במזוודות האלה - דפוסי התנהגות, פחדים, מגננות וציפיות - הוא זה שקובע אם הערב יסתיים ב"היה נחמד" או בסיפור הצלחה.
הנה האמת הלא נעימה: רובנו משחזרים את אותן טעויות שוב ושוב. אנחנו קוראים לזה "חוסר מזל" או "היצע גרוע", אבל האמת היא שלעיתים קרובות מדובר בדינמיקה פנימית שאנחנו אפילו לא מודעים אליה. כאן נכנסת לתמונה הרפלקציה.
לעשות רפלקציה לקשר או לדייט זה לא אומר לחפור עד שיצא עשן, אלא לעצור רגע אחרי שהאבק שוקע ולשאול:
- מה קרה שם באמת?
- איפה לחצתי חזק מדי?
- איפה נסוגתי כשדווקא היה צריך להתקרב?
- איזה "כפתור" הצד השני לחץ אצלי שגרם לי להינעל?
בלי הניתוח המפוכח הזה, אנחנו פשוט רצים בלופ על אותו מסלול ומצפים להגיע ליעד אחר. זה לא יקרה.
ה-GPS ההכרחי לדרך
וכאן מגיע החלק הקריטי: אל תעשו את זה לבד. לכל אחד מאיתנו יש "שטחים מתים"; אנחנו לא יכולים לראות את הגב של עצמנו. רווק או רווקה שנמצאים ב"שוק" כבר תקופה, חייבים דמות מקצועית לידם. מטפל, פסיכולוג או מאמן טוב הם לא "עזרה ראשונה" למקרים קשים - הם ה-GPS ההכרחי למי שרוצה לנווט בתוך סבך הרגשות של עצמו.
הקשר עם איש מקצוע דואג לכך שלא נשקע בבוץ של הייאוש או בהלקאה עצמית, אלא נהיה בתהליך תמידי של צמיחה. הוא השיקוף שמאפשר לנו להבין למה אנחנו נמשכים דווקא למי שלא עושה לנו טוב, או למה אנחנו בורחים ברגע שמישהו סוף-סוף באמת רוצה אותנו.
העבודה הזוגית מתחילה הרבה לפני החופה. היא מתחילה בנכונות של אדם להגיד: "אני רוצה להשתפר. אני רוצה להבין את הדינמיקות שלי. אני רוצה להיות הגרסה הכי מדויקת של עצמי עבור הבן אדם שייכנס לחיי".
בסוף, זוגיות היא לא פרס על זה שמצאת מישהו; היא תוצאה של עבודה פנימית עמוקה. ואם אתה רוצה להגיע לארץ המובטחת, כדאי שיהיה מישהו שיעזור לך לראות את כל הדרך מהצעד הראשון. או אם תרצו: גם מסע של אלף קילומטרים של זוגיות מאושרת, מתחיל בצעד אחד של התבוננות.
אבינעם הרש מנבחרת המאמנים של פרויקט 252.
עדיין לא חברים בפרויקט 252? הצטרפו עכשיו >>