הרב ישראל אריאל, ראש ישיבת המקדש ומייסד מכון המקדש, התייחס בפודקאסט של ערוץ 7 למהפכה של בן גביר בהר הבית, משחזר את הפינוי בימית, חוזר ללחימה בששת הימים, משתף בזכרונות מרבו הרב צבי יהודה קוק ומסביר למה אביו זכה לבנים תלמידי חכמים.
בתחילת דבריו התייחס הרב ישראל אריאל למאבק סביב עזרת ישראל ולמתיחות מול הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים. "אנחנו נותנים להם את האפשרות לבוא ולדקור אותנו בכותל. הם הרי רואים בזה חזית לנהל את המלחמה שלהם, הם באים עם ספרי תורה כדי לחלל את התורה, היה צריך לעשות את המלחמה בחזית שלהם - בבתי הכנסת שלהם".
בהמשך טען כי עצם ההתמקדות בכותל המערבי משקפת תפיסה שגויה של מרכז הקדושה. "אנחנו חיים בשקר, אנחנו הפכנו את הכותל ללב האומה, בעוד שבמקורות נאמר כי השכינה שורה בקודש הקודשים , הכותל המערבי של רחבת התפילה איננו הכותל המערבי של ההיכל, וכי הרחבה עצמה שימשה בעבר אזור מסחרי. הרחבה היא השוק, צריך להגיד את האמת. חופרים ומגלים חנויות. היה שם שוק. לב האומה, הוא קודש הקודשים, ההיכל, המזבח והעזרה, והיו עיני ולבי שם כל הימים".
עוד הוסיף כי בעיניו המאבק סביב עזרת ישראל ממשיך את מאבק הגלות, כפי שהתבטא בעבר, וטען כי גם כיום הוא עומד מאחורי הדברים. "גם נוכרי יכול להגיע לבית המקדש ולהתפלל, כפי שמתואר בתפילת שלמה, אך הבעיה איננה עצם התפילה אלא המאבק האידיאולוגי. אם יבואו להתפלל - שיתפללו, אבל הם לא באים להתפלל אלא לדקור אותנו".
הרב אריאל לא חושש מההצעת החוק של אבי מעוז על הר הבית לפיה כל התנהלות במקומות הקדושים בניגוד לפסיקות הרבנות הראשית לישראל תיחשב חילול המקום, עבירה פלילית שעונשה עד שבע שנות מאסר. "אני יכול להרגיע - הרבנות הראשית לא תחליט לעולם שאסור עלייה להר הבית. קרוב ל-60 שנה הרבנות לא ישבה דקה אחת על מה שנעשה בהר הבית וההחלטה היא לא להחליט. הדבר היחיד שהיה - לבנות בית כנסת בהר הבית".
ביחס לשלט בכניסה להר, טוען הרב הרב אריאל כי השלט גנוב. "היה דיון על כך בבית משפט והרבנות הראשית אמרה בדיון שהיא לא פירסמה את זה". הרב אריאל מתייחס לתקרית בה קרע דפים של ארגון מורא מקדש. "הביאו כל מיני ניירות שאסור לעלות וקרעתי אותם. כתוב בתורה: לשכנו תדרשו ובאת שמה, לא זזה שכינה, הקב"ה אומר: תבואו, זה מצוות עשה מהתורה, יכול להצביע על 20 מצוות בהר הבית".
הרב התייחס למאבק של ישיבת הר המור נגד העלייה להר הבית ואמר "אני מרחם עליהם, הם יודעים שזה שקר ומחזיקים את השקר הזה. יש לנו היסטוריה די ארוכה - פעם לרב גורן היה בית כנסת בהר הבית ורצינו להתפלל שם יחד עטרת כהנים - כבר סיכמו איתם להתפלל בבית הכנסת בהר הבית ופתאום הגיע הוראה מבחוץ שלא, ויכוח ישן, קידשו מלחמה על הר הבית".
ביחס לעליית ערבים ברמאדן ציין הרב כי "מדובר בקטרוג גדול בשמיים. חיילים מחללים שבת כדי שערבים יעלו להר הבית".
הרב ישראל אריאל התייחס גם לפעילותו של השר איתמר בן גביר בהר הבית ושיבח את השינויים שחלו בשנים האחרונות במדיניות כלפי עליית יהודים למקום. "ידידי בן גביר - אני חייב מאוד מאוד לשבח אותו על כל המפעלים במשילות בנגב ועונש מוות למחבלים. בהר הבית הוא מכיר היטב את המורכבות הפוליטית והביטחונית סביב הר הבית, הצליח להוביל צעדים משמעותיים באומץ.
הייתי בראש חודש בהר ולא ראיתי בחיים שלי דבר כזה. בעבר התאפשרה כניסה מצומצמת ביותר ליהודים, לעיתים בודדים בלבד, ואילו כיום נכנסות קבוצות גדולות יותר, 100 אנשים ויותר, ואף ניתן לקיים הלל ושירה והשתחוויה במהלך העלייה - מעין עולם הבא. התקדמות חשובה, אבל עדיין רק 'קצה חוט' בדרך ליעד רחב יותר של חידוש עבודת המקדש".
הרב ישראל אריאל, שכיהן ראש ישיבת ימית ולאחר מכן כמשגיח בישיבה, תיאר את תקופת ימית, ובייחוד הדילמות סביב הפינוי, כפרק טעון במיוחד של מאבק על הארץ. הקמת הישיבה בימית נבעה מן ההכרה שאין להסתפק בהתיישבות ביהודה, שומרון והגולן, בעוד סיני נזנח, ולכן היה צורך לפרוץ גם לשם מתוך תפיסה של ארץ ישראל השלמה ומתוך רצון לבנות במקום לא רק יישוב אלא גם מוקד רוחני.
עם השנים נוצרה בימית מציאות מיוחדת של שותפות וקשרים קרובים בין דתיים לחילונים, אולם ככל שהתקרב הפינוי הלכו וגברו המתח, הכאב והוויכוחים על דרך הפעולה הראויה. הרב תיאר ישיבות והתייעצויות עם דמויות ציבוריות ובהם הרב גורן, ר' אברום שפירא והרב חיים שטיינר בשאלה כיצד נכון להתמודד עם הפינוי, ובתוך כך עלו דילמות קשות סביב קריאה לסירוב פקודה, הקמת מערכי התנגדות בשטח, ואף מקרים קיצוניים של איומים בהתאבדות מצד מתבצרים.
הרב אריאל סיפר כי היו מי שביקשו לקבוע קו מסודר ומרוסן, והיו מי שסברו שהנחיות כאלה אינן מספיקות לנוכח גודל השעה, ולכן פעלו בדרכים חריפות יותר, כמו התבצרות על גגות והכנת אמצעי מחסום. בתוך כל אלה עמד גם הממד האישי, כשהוא עצמו סיפר כי קרא לחיילים לסרב לפקודה ושילם על כך מחיר משפטי, ובד בבד נחשף גם לרגעים אנושיים קשים מאוד, כמו הניסיון לשכנע צעירים שהתבצרו בבונקר שלא לפגוע בעצמם.
הרב ישראל אריאל תיאר את קשרו עם רבו הרב צבי יהודה קוק כקשר עמוק ומעצב, והדגיש כי עיקר כוחו של הרב צבי יהודה היה דווקא בחינוך שבא מתוך אישיות, שתיקה, רמז ומעשה.
הוא סיפר כי כבר בילדותו נוצר מגע ראשון עם הרב צבי יהודה, אך הקשר העמוק נבנה בשנות לימודיו במרכז הרב. הרב צבי יהודה לא הרבה להוכיח במילים ישירות, אלא בחינוך עדין ומדויק, כזה שנחרט בלב לשנים. כך, למשל, בליל שבועות, כשקרא את "אקדמות" במהירות מתוך עייפות, ראה את הרב צבי יהודה ממשיך לקרוא לאט, במתינות, ומאותו רגע למד שיעור עמוק על יישוב הדעת ועבודה מתוך שליטה פנימית.
זיכרון נוסף שנחרט בו היה בשמחת תורה, כשניסו להקל על הרב צבי יהודה ולתת לו ספר תורה קטן יותר, אך הוא סירב והמשיך לשאת ספר תורה גדול וכבד לאורך כל הדרך, מתוך דבקות וכבוד לתורה, למרות מצב רגלו. עוד סיפר כיצד, כאשר ביקש את עצתו אם לצאת עם גרעין נח"ל או להישאר בישיבה, השיב לו הרב צבי יהודה פעם אחר פעם רק במילה "נו", ובכך אילץ אותו לברר בעצמו את דרכו. בעיניו, זו הייתה דרכו של הרב צבי יהודה: לא לנהל את תלמידיו במקומם, אלא לבנות בהם אחריות, עומק פנימי ונאמנות לדרך.
הרב אריאל סיפר על המפגש המרגש עם הרב צבי יהודה קוק והנזיר בכותל המערבי לאחר כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים. לאחר הלחימה הגיע להר הבית עם כוחות צה"ל, כאשר החיילים היו תשושים מהקרבות. לפתע שמע שאומרים כי "שני זקנים מירושלים" הגיעו. בתחילה התקשה להאמין כיצד הצליחו להגיע בתוך האזור שעדיין היה תחת אש, ואף תיאר כי לרגע חשב שמדובר בדבר כמעט ניסי. כאשר ירד לאחר מכן אל הכותל המערבי, התברר כי אותם "שני זקנים" הם הרב צבי יהודה קוק והרב הנזיר.
כשנשאל כיצד אביו זכה שיצאו ממנו ארבעה בנים תלמידי חכמים גדולים, השיב הרב ישראל אריאל כי מדובר קודם כול ב"מעשה ניסים", אך לצד זאת תיאר את דמות אביו כאדם שפעל במסירות ובתבונה כדי לבנות בבית אווירה תורנית חמה.
המשפחה התגוררה ברחוב חילוני בירושלים, ובכל זאת האב דאג לשלוח את ילדיו למסגרות תורניות, לארגן עבורם לימוד תורה גם אחרי שעות הלימודים, ולקחת אותם לביקורים אצל רבנים וגדולי תורה בהם הרב עוזיאל, הרב צבי יהודה והרב הרצוג. לא זו בלבד, אלא שהבית עצמו הפך למוקד רוחני: בשבתות היו נאספים בו שכנים דתיים ללימוד "אור החיים", לצד שירה ואווירה של יראת שמיים וחום משפחתי. הרב הדגיש כי זו הייתה דוגמה חיה ולא רק חינוך במילים, אווירה של קדושה שחדרה אל הבית ואל הילדים.