ימים גדולים עוברים על עמנו. ניסים בתוך הטבע, דרך חיילים, טייסים ומפקדים וסייעתא דשמיא גדולה. גם חשש וצער בבחינת "ופחד ורחב לבבך".
דווקא מתוך כך אני מציע התבוננות מחודשת על הלכה: כתוב בשולחן ערוך(תר"צ סעיף ט"ו) "צריך לומר עשרת בני המן ועשרת, הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחת"
תמיד מתלוצצים- מה חשוב כל כך? ונהגו להשיב: כדי שלא יוכלו להגיש בג"ץ..."נו, שוין".. ועכשיו ברצינות , הפעם במבצע "שאגת ארי" ובפרט אחרי מבצע "עם כלביא"- הנתון הזה מקבל משמעות עמוקה מאוד. כאשר מצליחים להכניס את כל הרשעים הללו לחדר אחד והם נהרגים בתקיפה אחת, זהו שיבוש עצום של מערכי הפיקוד והשליטה של האויב. תמיד אפשר למנות מחליפים, אבל כל מי שמילא תפקיד פיקודי או ניהולי יודע עד כמה קשה לעשות חפיפה ולהכיר את הגזרה.
הפעם, כאשר תאמרו את עשרת בני המן בנשימה אחת אל תחשבו כמו ילדים- יש ! הצלחתי בנשימה אחת! תחשבו- איזה נס הקב"ה עשה לנו שהטייסים שלנו הצליחו להוריד לא עשר, אלא מעל ארבעים רשעים ארורים שונאי ישראל וחורשי רעתם בנשימה אחת!