ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי, מונה בראיון לערוץ 7 את מטרות המלחמה נגד איראן ומדגיש כי ישראל צריכה לדבוק בהן ולא לעצור עד שיושלמו.
"מטרותיה של המלחמה הן לפגוע קשות ביכולות האסטרטגיות של המשטר (גרעין, טילים, משמרות-המהפכה, יכולות התקפיות בים ובאוויר, יכולות מודיעיניות) וליצור תנאים שיאפשרו לעם האיראני להתקומם נגדו ולהחליפו. ב"ה המלחמה עד כה מתנהלת היטב. מאזן הביניים של המלחמה נוטה באופן מובהק ובכל התחומים לרעתה של איראן, אך עוד לא מבטיח את נפילת המשטר ועדיין משאיר בידיה יכולות צבאיות אסטרטגיות", אומר בן שבת.
מה מצבה הנוכחי של איראן על פי הידוע לנו?
"במערכה זו היא איבדה את מעט הכבוד שנשאר לה אחרי "מלחמת 12 הימים", חטפה התקפת פתע למרות שהיתה דרוכה למלחמה, איבדה את מנהיגה העליון, חלק גדול מהנהגתה הפוליטית והביטחונית וחלק ממדעני הטילים, קלקלה את יחסיה עם מדינות האזור, איבדה את תמיכתם הפעילה של רוב אירגוני-הפרוקסי וממשיכה לאבד עוד ועוד נכסים אסטרטגיים, צבאיים, תשתיתיים ומשטריים, כשהפעם נוספת לכך קריאת תיגר ברורה, מבית ומחוץ, נגד המשך קיומו של המשטר.
ישראל לעומתה הפגינה פעם נוספת את עוצמתה - שילוב של מודיעין-אוויר-אש-הגנה אווירית ותיאום מדיני וצבאי ישראלי-אמריקני, הוכיחה את יכולתה להיות חוד החנית של ארה"ב באזור כולו, שידרה מסר של נחישות ונכונות ללכת על כל הקופה".
אפשר כבר למנות את ההישגים? או מוקדם מדי לכך?
"השורה הארוכה של ההישגים הישראליים כוללת את השותפות והתיאום עם ארה"ב, שאפשרו את האופרציה הצבאית המורכבת, ברמת ביצוע גבוהה מאוד, תוך שמירת מעטה הסודיות ותוך הבטחת מעטפת הגנה אזורית, מכת הפתיחה שחיסלה את המנהיג העליון ואת הצמרת הביטחונית, השגת העליונות האווירית במרחב טהראן, הפגיעה הנרחבת במערך הפיקוד והשליטה, במוסדות המשטר ואפילו במטות מקומיים ואזוריים של משטרת הדיכוי ומעטפת ההגנה על העורף בישראל: לצערנו ספגנו אבדות , וכל הרוג הוא עולם מלא, אבל עדיין שיעור היירוטים הגבוה בשילוב עם הפגיעות במשגרים ובטילים גרע מאוד מהאפקטיביות של השימוש בנשק הזה על ידי האויב. שליטת חיל האוויר יחד עם הפגיעה במערכי הפיקוד באיראן הציבה לו קשיים ואתגרים בניהול האש נגד ישראל.
אחר כל זאת נכון להדגיש. אנו רק באמצע הדרך ולא בסופה. לאורך שנות-קיומו ובמיוחד במלחמה עם עיראק הראה המשטר האיראני אורך נשימה ויכולת עמידות גבוהה. סבלנות היא מוצר בסיסי בארגז הכלים שלו. לכן, עלינו להישמר מזחיחות ומאופוריה".
ועדיין נראה שעומדת בפני ישראל אפשרות היסטורית להשלים את שינוי יחסי הכוחות במזרח התיכון.
"לפנינו הזדמנות חסרת תקדים לחולל שינוי יסודי בעל השפעה דרמטית על האזור כולו וגם על עיצובם של הסדר העולמי ושל כללי המשחק במערכת הבינלאומית. נכון למצות את ההזדמנות הזו עד תום. לא להתפתות לקריאות להפסקת אש או לשיחות סרק מדיניות".
האם השגת ההישגים הנדרשים תלויה בישראל בלבד או גם בארה"ב השותפה במבצע? עד כמה השותפות הזו מגבילה אותנו?
"השותפות עם ארה"ב היא הישג דרמטי של ישראל. אין שום תחליף לשילוב של היכולות שארה"ב מביאה איתה, הן במכלול המדיני, הן בתחום הצבאי וכך בתחום הכלכלי. החל מהעוצמה הצבאית ההתקפית בים ובאוויר, יכולות התקפיות ייחודיות, יכולות סייבר ולוחמה אלקטרונית, חימושים ולוגיסטיקה מבצעית וכמובן גם גם היכולת שלה ליצור את מעטפת ההגנה האזורית ולבצע באמצעות כוחותיה תקיפות עצימות נגד יותר מ-1000 מטרות של מרכזי כוח משמעותיים באיראן: אתרים תת-קרקעיים, מרכזי פיקוד ובקרה, מטות משמרות המהפכה, מטה כוחות החלל של משמרות המהפכה, מערכות הגנה אווירית משולבות, אתרי טילים בליסטיים, אתרי טילים נגד ספינות וכן כלי שייט של הצי הימי האיראני שלפגיעה בו חשיבות רבה ביכולת להפקיע מידי איראן את הכלי המשמעותי שבו השתמשה לאיום על מדינות האזור ועל רציפות הסחר העולמי. שותפות זו תשפיע על דימוי העוצמה של ישראל בעולם כולו ובמקביל היא גם תמחיש לאמריקאים כי ישראל היא שותפה וכי הסיוע לה הוא בגדר השקעה ולא תמיכה או נדבה".
האם הפלת השלטון צריכה להיעשות בדחיפת ישראל והאם יש לכך היתכנות אמיתית?
"למרות שקשה להעריך את יחסי הכוחות האמיתיים בין אזרחי איראן המתנגדים למשטר לבין תומכיו, אפשר לקבוע בלי שום ספק: בתום המערכה הזו הציבור באיראן יקבל את התנאים הטובים ביותר אי פעם כדי להחליף את המשטר. האם אז הציבור הזה יהיה מספיק חזק ונחוש כדי להשלים את המלאכה? קשה לדעת, אך זה לא פוטר אותנו מהמאמץ להפיל את משטר הרשע המסוכן הזה".
כיצד נכון לפעול כדי להגדיל את הסיכויים לכך ?
"לפני הכל צריך לשמר מומנטום של הפסד והידרדרות אצל איראן, ע"י מאמץ מתמשך בכל התחומים, שיוביל את המשטר מדחי אל דחי ואת העם באיראן לתחושה שהמשטר חסר התוחלת הזה מתקרב אל סופו. חשוב לחזק את המסר כי הפעולה לא מוגבלת בזמן ולסגור את הדלת להסכם מדיני.
בנוסף נידרש המשך של המאמצים במקביל בכל בכיוונים הבאים:
1. שיבוש לאורך זמן של המאמצים לבחירת מחליפו של עלי ח'מאנאי, חיסול "ההנהגה הזמנית" ופגיעה ביורשים הפוטנציאליים מתוך המחנה הקיצוני.
2. הרחבת הנתק הפיסי והתקשורתי בין ההנהגה לעם - הסתתרות המנהיגים ה כבר יוצרת חיץ בינם לבין העם. כדי להעצים זאת נכון לשתק את ערוצי האינטרנט ואמצעי התקשורת הממסדיים שדרכם הם מתקשרים עם הציבור.
3. העצמת הפגיעה בבסיסי המשטר - בדגש על מרכזי הפעילות של הבסיג' , מתקני המשטרה, בתי המשפט והגורמים המעורבים במאמצי הדיכוי של המחאות.
4. תקיפת אנשי משמר בתי הכלא באופן שיאפשר את בריחתם של אלפי מתנגדי המשטר והאסירים הפוליטיים המוחזקים בהם.
5. עידוד עריקה של בכירים איראנים ושל יחידות מהצבא הסדיר של איראן (ארתש) שמנוהל בנפרד מ"משמרות המהפכה".
תמיכה אקטיבית בקבוצות הכורדים החמושים באיראן ובמליציות חמושות נוספות שפועלות בגבולות המדינה. נכון לעודד את שותפות ביניהן ואת התאום עם קבוצות המחאה כדי לאפשר צמיחתה של מנהיגות אופוזיציונית".
אנחנו רואים שהאיראנים פוגעים גם במדינות ערביות שלאו דווקא יש להן קשר חם עם ישראל. מה מנסה איראן לעשות?
"באמצעות ההתקפות האלה איראן מנסה להשיג שתי מטרות - לגבות מחיר מהמדינות שמיצבו את עצמן במחנה האמריקני ולגרום למדינות הללו להפעיל לחץ על ארה"ב לסיים את המלחמה".
בעוד ארה"ב הצטרפה למתקפה בתחילתה נראה שאירופה מגמגמת ומעדיפה לשמור מרחק. מדוע לדעתך?
"עמדת מדינות אירופה בנוגע למלחמה עם איראן מאופיינת בשילוב של גיבוי מדיני למתקפה הישראלית-אמריקנית, קריאה לריסון מירבי מחשש להידרדרות בלתי נשלטת, ותמיכה בשינוי המשטר בטהראן. אירופה מעדיפה לשמור את עצמה מחוץ למלחמה לא רק כדי להימנע מהמחירים הישירים, אלא בראייתה גם כדי לא להרחיב את זירת המלחמה וגבולותיה. אני מזכיר, אירופה רואה לנגד עיניה את המעורבות האיראנית באספקת נשק לרוסיה למלחמתה באוקראינה.
ביוני אשתקד כאשר תקפנו באיראן במסגרת "עם כלביא" , אמר קנצלר גרמניה כי ישראל "עושה את העבודה המלוכלכת עבור כולנו". מאז, אירופה קיבלה הוכחות נוספות לרשעותו של המשטר אפילו כלפי בני עמו. מבצע "שאגת אריה" הוא ההזדמנות להשלים את העבודה, לחולל שינוי יסודי באזור ולהשפיע על עיצוב הסדר העולמי החדש".
אזרחים רבים שואלים אם זו מערכה שצפויה להיות ארוכה או קצרה. מה ההערכה שלך?
"קשה להעריך. מה שחשוב הוא שאנו נפעל תחת העיקרון כמה שיותר מכות (לאיראן) בכמה שפחות זמן ושנתנהל מתוך הנחה שחלון ההזדמנות עלול להיסגר ולכן אסור לבזבז זמן. מבחינתה של ישראל, ספק אם תהיה לה עוד הזדמנות כמו זו לטפל באופן יסודי במשטר המאיים על קיומה ולכן היא צריכה למצותה עד תום".