הדברים נכתבים בתחילת היממה השלישית של מבצע "שאגת הארי", תוך כדי "תענית אסתר", ומתוך הכנות לפורים עם המגבלות הנדרשות בשל מצב המלחמה.
אנו מתפללים שהמלחמה תסתיים בניצחון גדול וכל מטרותיה יושגו. אולם טבע המלחמה שהיא ב"ממלכת אי־הוודאויות", ואין לדעת מראש כיצד יתנהלו הדברים ומה יהיה בסופה. הנפגעים בשתי היממות שעברו, ובמיוחד בפגיעה הישירה במקלט בבית שמש, גם המחישו לנו את מחירה, את מחיר הקיום שלנו, ואנו מתפללים שהם יהיו הנפגעים האחרונים במלחמה.
דבר אחד כבר ניתן לומר: מבצע "שאגת הארי" כבר רשם פרק היסטורי חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל, שעתיד לשנות את המציאות באזור ובעולם באופן דרמטי. מה שהיה לפניו כבר אינו מה שיהיה. עם ישראל משלים את השמדת טבעת החנק שיצרה איראן כדי ללפות אותו, ואת הסרת האיום הקיומי מעל צווארו. זהו שלב נוסף בתהליך גאולתם של עם ישראל, שקשה לחזות את אחריתו.
במכת הפתיחה המוצלחת חוסל חמינאי, המנהיג השיעי הקיצוני של איראן, ראש הנחש שעמד בראש מפעל הטרור השיעי להשמדת מדינת ישראל במשך עשרות שנים, והוביל את התוכנית של טבעת האש של פרוקסיס שילפתו את מדינת ישראל מכל צדדיה. עמו חוסלו אנשי מפתח בצמרת המשטר ומשמרות המהפכה. צה"ל, בשיתוף עם הצבא האמריקאי, תקף את מערכת ההגנה האווירית האיראנית. הותקפו תשתיות שיגור הטילים הבליסטיים ופרויקט הגרעין, מטרות משטר חשובות הושמדו, וכעת מתבצעת התקפה שיטתית של כל "בנק המטרות" האסטרטגיות שהוכן בקפידה בצה"ל בחודשים האחרונים. כתוצאה מחיסול חמינאי גם החיזבאללה החליט להיכנס למערכה והפך את המלחמה לרב־זירתית, במעגל קרוב ורחוק. בתגובה צה"ל תקף את החיזבאללה וחיסל מספר מבכיריו, וכעת הוא נערך להשלים את המשימה שהתחיל מול החיזבאללה במבצע "חיצי
המבצע יצר הזדמנות למספר בריתות מפתיעות: סעודיה הצטרפה למלחמה לצד ישראל וארה"ב, ובמידה מסוימת גם מספר מדינות באירופה. כל אלה מצביעים על שינויים דרמטיים שעתידים להשפיע באופן ניכר על מפת האיומים כנגד מדינת ישראל בעתיד.
צריך לקחת בחשבון שחיסול המשטר השיעי הקיצוני של איראן עתיד לחזק בעתיד גם את המעמד האזורי של מצרים וטורקיה.
בשבוע שעבר, כאשר כולנו היינו בציפייה לתקיפה באיראן, בורסת הניחושים לגבי עיתוי התקיפה הפכה לספורט לאומי, וההימורים בפולימרקט פרחו. בדברים שכתבנו בשבוע שעבר שיערנו שעיתוי התקיפה עשוי להסתנכרן בצורה שמימית עם חג הפורים ומשמעותו: הניצחון על אויבינו ושונאינו מקרב מדינות פרס ומדי, בימים ההם בזמן הזה, וכימי מור והדס יראנו הקב"ה נפלאות.
המזמור שאנו קוראים בפורים הוא: "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהילים כב). מזמור זה הוא תפילה ובקשה לסיוע אלוקי בהתמודדות עם אתגרים קשים ומצרות ואויבים המקיפים מכל עבר. בתחילת המזמור נדמה למתפלל שתפילתו אינה נענית, אולם לבסוף מתברר שהקב"ה עונה לתפילתו, והוא מצליח ומנצח.
יש המפרשים את המילה "איילת" מלשון "אייל" - כוח (רד"ק), בקשת הכוח להתמודדות עם האתגר וליציאה מן המיצר. ויש המפרשים שמדובר ב"כוכב הבוקר", שנקרא "אילת השחר". ובהמשך המזמור מצוין: "אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הביטחון, גודל ההשגחה והנס וכו', והנקודה המצרנית בין החושך והאור, בין הצרה והתשועה, הייאוש והביטחון, הרפיון והגבורה" (מלבי"ם שם, פס' א).
עפ"י הגמרא נמשלה אסתר לאיילת השחר: "אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים" (יומא כט ב. מעניין לציין שמשמעות השם אסתר בפרסית היא כוכב הבוקר). נס הפורים בהנהגתם של אסתר ומרדכי הופיע ב"סוף כל הלילה", כאשר החושך התגבר והאסון נראה בפתח, ונראה שאין תקווה. דווקא אז הופיעה בהדרגה "איילת השחר", "קמעא קמעא", שלב שלב, וסימנה את הגאולה שתצמח מתוך החושך. כך גם מצינו בחז"ל במקום אחר: "רבי חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בקריצתא בהדה בקעתא דארבל וראו אילת השחר. אמר ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל. אמר לו: היינו דכתיב: "כי אשב בחשך ד' אור לי"... בתחילה היא מאירה קימעא, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה - כך מרדכי: בתחילה: "ומרדכי יושב בשער המלך", ואח"כ: "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה", ואח"כ: "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואח"כ: "ויתלו את המן", ואח"כ: "ואתם כתבו על היהודים", ואח"כ: "ומרדכי יצא מלפני המלך", ואח"כ: "ליהודים היתה אורה ושמחה..." (ילק"שי, תהילים תרפ"ה).
גם היום, כאשר אנו נמצאים במלחמה שהיא שלב נוסף בשלבי תהליך גאולתנו, אנו נושאים עיניים לשמיים בתפילה לסייעתא דשמיא ולניצחון, שמתוך חושך המלחמה נראה אור של גאולה וישועה. כך גם התפללנו היום בסליחות של תענית אסתר: "בִּמְתֵי מִסְפָּר חִלִּינוּ פָנֶיךָ, לְשַׁוְעַת נְכֵאִים אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ. הַקְשֵׁב תְּחִנָּתָם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ, כְּבִימֵי מֹר וַהֲדַס הוֹשַׁעְתָּ בָנֶיךָ" (לרבי משולם בן קלונימוס).