אחת הבעיות הידועות שיש לאנשי החינוך ולמטפלים היא תודעת ה'היבריס' שגורמת להם לחשוב שהאמת נמצאת אצלם על כף היד ובדיוק בגלל זה הם מרגישים צורך נפשי חזק לסיים כל משפט בשלושה סימני קריאה.
מאחר שהתופעה ככל הנראה לא דילגה גם עליי, יצא לי לאחרונה לכתוב כמה טורים שעיקרם קריאה לרווקים ולרווקות לא לסמוך רק על עצמם אלא להיעזר באנשי מקצוע שיעזרו להם לדייק את ההתנהלות שלהם במערכות היחסים: אם מטפלות, מאמנות או כל גורם מקצועי אחר.
אז כתבתי טור וצרפתי תמונה של רווקה סובלת וחשבתי ששוב פעם המצאתי מחדש את הגלגל אלא שאז נתקלתי בגולשת בשם מרים שכאילו עצרה לי את המחשבה וגרמה לי לחשב מסלול מחדש כאשר היא שאלה אותי שאלה אחת פשוטה: "יש תקופת חיים שהיא לא מורכבת?
הפוסטים שלך צצים לי לאחרונה בפיד והכוונות שלך טובות אבל יש איזה קו מחבר של רווקות שווה מסכנות. אבל מסכנות לא קשורה במשהו חיצוני. והתמונה הזו ששמת כבר ממש גומרת. זה הדימוי שלך לרווקה? קודם כל בוא נחליף אותה ברווק אומלל. למה תמיד אישה אומללה?
עצרתי וחשבתי: וואלה צודקת. למה אני תמיד מניח שהרווקים והרווקות חיים כל הזמן בתודעת חסר? נכון שדרך איש לחזר אחר אבדתו ובכל זאת האם אין רווקים ורווקות או בכלל מחפשי זוגיות שהחליטו בחכמה יש לומר לא לחיות כל הזמן בתחושה של בור רגשי ענק אלא למקסם את החיים ולשתות אותם בקשית? יצא לי כבר להיתקל ברווקים ורווקות לחוצות חתונה ששידרו לי שכל החיים שלהם הם בעצם "פרומו"? ששום דבר לא באמת יתחיל בעבורם עד שהדיילת במטוס לא תכריז על "נחיתה רכה", או במקרה שלהם - עד שהרב לא אומר "הרי את"? אבל תכל'ס האם הם מייצגים את כולם? הם כל הרווקים והרווקות חושבים בצורה הזו? ובכל פעם כזו אני נזכר בחבר שלי מבית הספר שחינך איתי לפני שנה, רווק שעבר כבר בוודאות את ה300 דייטים ואמר לי: אלוהים חילק לי קלפים. נכון, קלף ה'זוגיות' עוד לא נשלף מהחפיסה, אבל תסתכל על שאר היד שלי! יש לי חברים, יש לי קריירה משמעותית, יש לי את היכולת ללמוד ולצמוח בלי הגבלה".
מבינים? הוא לא מחכה שהמשחק יסתיים כדי ליהנות ממנו; הוא פשוט משחק הכי טוב עם מה שיש לו ביד כרגע. והחבר הזה שלי מסניף את החיים באופן המדהים ביותר שיש: הוא טס לחו"ל ומטייל ומתפתח ומבלה ומחובר לעצמו ואוהב את עצמו וחי בחמלה עם עצמו ואני מסתכל עליו וחושב שנכון שלא טוב היות האדם לבדו ובכל זאת אם כבר הוא במצב של 'לבדו', אז לפחות שיחיה כמו חבר שלי.
עם עולם ערכי ותוכן מפותח מאוד. עם תודעת שפע. עם משימות וסיפוק ויעדים לתיקון עולם. חבר שלי לא איבד את הלהט והתשוקה להתחתן. ממש לא. הוא יוצא לדייטים ונפגש ומכיר. הוא רק החליט לא להכניס את האושר של החיים שלו להקפאה עמוקה בגלל המחשבה שעד שהוא לא יכיר את אשתו, אין לו באמת מה ליהנות בחיים. והלוואי על הרבה זוגות נשואים, פרומיל משמחת החיים שלו.
ייתכן שאז כל השלום בית שלהם היה נראה אחרת לגמרי. ואולי את אחד מהשיעורים המרתקים בחיים, קיבלתי מאותה עוקבת רווקה שהגיבה לפוסט בפייסבוק: אל תשפוט. תגיע צנוע ואל תתיימר לחשוב שאתה באמת מכיר אותנו, הפופי"ם: לפעמיח צריך פשוט לשתוק ולהקשיב להם. לפעמים במקום שתתן להם עצות, הם אלו שילמדו אותך איך כדאי לחיות באופן הנכון, המספק והמשמעותי ביותר.