פורים הוא חג מוזר, חוגגים אותו בשני תאריכים, מציינים בו בעצם שני ניצחונות שונים. למה הפיצול הזה?כולנו מכירים את הסיפור שבשושן ביקשו עוד יום, אבל האמת היא שכבר בזמן אמת זה מוזר. חמש מאות הרוגים לא הספיקו לאסתר? למה היא מבקשת עוד יום?
קריאה מדויקת מראה שהיוזמה לא לגמרי שלה. הכתוב מציין שאחשוורוש מקבל את המודיעין על תוצאות הלחימה בשושן, "בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". אחוורוש מעביר את הדיווח על חמש מאות ההרוגים לאסתר, ושואל-רומז אם היא רוצה עוד משהו: "וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ."
הרב ד"ר שלמה ברודי כתב לפני המלחמה ספר בשם "מלחמה ומוסר". הוא סוקר בו את המלחמות מתחילת המאה העשרים, את הדילמות המוסריות שמלוות את המלחמות החל מעצם ההצדקה למלחמה, האופן שבו יש לנהל מצור, מכת פתיחה וכדו'. הוא מביא בהרחבה את ההתייחסויות התורניות, ולצידן את ההתייחסויות של חוקרי האתיקה, והאתיקה של המלחמה.
בלב הספר נמצא "המודל הרב ערכי היהודי". רשימה של ערכים שאליהם צריך להתייחס כאשר ניגשים להכריע בשאלות שונות. המודל מתחיל מכבוד האדם ואיסור שפיכות דמים, עובר דרך אחריות אישית של אדם למעשיו, ומתייחס גם להיותו של אדם חלק מעם. הרשימה מסתיימת בגבורה ומסירות נפש. נראה לי שערכי צה"ל צריכים לעבור שינוי, המודל של הרב ברודי יכול להיות נקודה טובה להתחיל ממנה.
אחד הערכים ברשימה הוא - השלום. שנמצא בתפילה ובחזון אחרית הימים ובעוד מקומות רבים, ואז כותב שעד השלום יש שלוש הצדקות עיקריות למלחמה: (1) הגנה עצמית; (2) כיבוש הארץ; (3) ביעור הרוע. אם הרב ברודי היה שואל אותי (והאמת היא שהוא התראיין אצלי ב"שיג ושיח" ולא אמרתי לו את זה) לערכים הללו, במיוחד לביעור הרוע, צריך להיות מקום בפני עצמו.
ברשימת הערכים הם לא מקבלים מקום כזה, אבל בפרק העוקב מיד אחר כך כן. הרב ברודי מדבר על ההפצצות בדרזדן ועל פצצות האטום במלחמת העולם השניה. הוא מפריך מיתוסים שקריים ברמת העובדות, ומגייס לטובת הענין את הערך של ביעור הרוע. דרישה לכניעה מוחלטת במקרה הזה, טוען הרב שלמה, היא לא נקמנות צלבנית אלא ענין ערכי שיהפוך את העולם לנקי יותר וטוב יותר.
נראה לי שצריך להבין את ביעור הרוע מול האלטרנטיבה - כיסוח הדשא. כל מבצע וכל מלחמה מביא איתו אילוצים ולחצים. פנימיים - כמו החוסן של העורף והעלויות של המלחמה והשבתת המשק;וחיצוניים - לחצים בינלאומיים, ביטול טיסות וארועי תרבות וספורט. כמעט כל מבצע צבאי מסתיים בהרגשה שזה היה לפני הזמן, בעקבות האילוצים. כיסחנו את הדשא, כשתהיה שוב לגיטמציה, נצא שוב לסיבוב כיסוח דשא.
מול זה עומד ביעור הרוע. בעיני זה ערך תנכ"י, ואני רוצה להביא דוגמא אחת מתוך רבות. אצל יהושע בן נון. יהושע מתגבר על מלכי הדרום. הוא עושה מסע לילי מהגלגל לערי הגבעונים, מפתיע אותם עם הזריחה, מתגבר עליהם במכת הפתיחה ומבריח אותם. הוא ממשיך למרדף כדי לחסל כמה שיותר מחיילי האויב, אבל אז מגיעה השקיעה והמרדף עשוי להעצר. יהושע לא מקבל את זה ודורש- "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". בשביל מה הוא היה צריך את זה?הוא כבר התגבר על האויבים!אבל הוא לא ביער אותם. אם הם יצליחו להכנס לערים, להתחבא מאחורי החומות, הוא יצטרך לעשות מצור ממושך עיר אחרי עיר כדי להכניע אותם, ולכן הוא לא עוצר עד הסוף.
מגילת אסתר בנויה על הערך הזה, של מלחמה בת מערכות רבות. אחרי שאסתר מצליחה להתגבר על המן, יש תחושה של אופוריה, שהכל הסתיים. האמת רחוקה מזה מאוד, אסתר מדברת לפני המלך, נופלת לפני רגליו בוכה ומתחננת לבטל את הגזרה של המן. אחשוורוש אומר - אי אפשר. מרדכי ואסתר מוצאים פתרון יצירתי, גזרות נוספות שנותנות ליהודים רשות להקהל ולעמוד על נפשם. הם מכינים את המבצע, אוספים מודיעין, מגייסים כח אדם, מחלקים נשק ותחמושת, חמושים בגיבוי של הארמון הם מצליחים להתגבר על האויבים שלהם.
על האויבים, כנראה שלא על *כל* האויבים. וכאן מגיע אחשוורוש ורומז - ומה שאלתך עוד? לא סיימתם את המלאכה! ואסתר מבקשת ומקבלת יום נוסף.
שני הימים של פורים, הקשורים בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, שלא היו ערים ישראליות, מביאים לידי ביטוי את הערך החשוב הזה של מלחמה ארוכת טווח עד לביעור הרוע.
הערך הזה נקשר גם בשמו של המן האגגי. אגג מלך עמלק, ששאול במלחמה חשב שאפשר להשאיר אותו בחיים ולכרות איתו ברית, לוותר על ביעור הרוע לטובת כח צבאי ומדיני, מה שאולי גם לכל הצרה הזו של פורים.
אני לא מקנא בסד הלחצים שיש על מנהיגים בשעת מלחמה, ברור שיש הרבה מאוד שיקולים חשובים שאנחנו לא חשופים אליהם, אנחנו כציבור צריכים לתת למנהיגים שלנו אשראי ולדרוש מהם לעשות את זה כמה שיותר עמוק.
המלחמה הזו היא הארוכה ביותר שידענו. אורך הרוח משתלם, ההישגים בלתי נתפסים. אויבים שליוו אותנו שנים ארוכות מאוד כבר לא איתנו. נסראללה, דף, סינוואר ועכשיו חמינאי. אבל, כל עוד המשטר עומד על תילו, הארסנל מלא, וברגע שתסתיים המערכה יתחיל המלא מחדש והשיקום של מה שנהרס, אסור לעצור.
בימים ההם בזמן הזה. הרבה קשרים יש בין מלחמת פרס הנוכחית לזו שבמגילת אסתר. אבל יש הבדל אחד מרכזי מאוד. המגילה מתרחשת בגלות. המסגרת, פסוקי הפתיחה והסיום, הם "ויהי בימי אחשוורוש", ו"הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס". שם שמים נמצא שם בנסתר באופן עקיף מאוד, "מקום אחר". אנחנו בארץ ישראל, בריבונות יהודית, זה הסיפור שלנו, ושם שמים שגור בפינו. חזק ונתחזק.
הכותב הוא רב קיבוץ עין הנצי"ב, חבר ארגון רבני צהר ומגיש הפודקאסטים סיפורי תנ"ך לילדים ושיג ושיח