ד"ר מרדכי קידר מקפיד להגיע לכל מקום - כולל לאולפן ערוץ 7 - עם המפה הרשמית של אש"ף. "כשמתווכחים איתי פתרון שתי המדינות אני שולף את המפה ומראה 'חבר'ה, זו התוכנית הפלסטינית של אש"ף, מהים עד לנהר, איתם חתמנו איתם על הסכמי אוסלו", פותח קידר באמירה שהמפה, המוחקת את קיומה של מדינת ישראל, היא ההוכחה הניצחת לכך שהקונספציה לא השתנתה, רק השתכללה.

כאשר הוא נשאל כיצד ממשלת ימין מאפשרת למציאות אוסלו להמשיך ולהכתיב את חיינו, תשובתו פשוטה ומכאיבה. "במדינת ישראל לא חשבו על אלטרנטיבה".

לקידר, לעומת זאת, יש אלטרנטיבה הגזורה ישירות ממדעי המזרח והבנת ה-DNA המקומי. הוא מחלק את המזרח התיכון לשתי קטגוריות: מדינות כושלות כמו סוריה, לבנון, עיראק ותימן ומדינות מצליחות כמו כווית, דובאי ואבו דאבי.

"למה אלו מצליחות ואלו כושלות?" הוא תוהה ומנפץ את מיתוס הנפט. "לדובאי אין נפט ואין גז... ואילו עיראק ולוב עם המון נפט והן גיהנום עלי אדמות". ההבדל, לדבריו, טמון בהרכב האוכלוסייה. המדינות הכושלות הן קיבוץ לא מלוכד של קבוצות אתניות ושבטיות שהמדינה המודרנית נכשלה בניסיון "להתנחל בלבבותיהן" ולהחליף את הנאמנות השבטית בנאמנות למדינה. לעומת זאת, המדינות המצליחות מבוססות על שבט אחד דומיננטי.

על בסיס זה, קידר מציע את "תוכנית האמירויות". הוא טוען כי הרשות הפלסטינית היא מסגרת זרה ושנואה. "אין היום גוף שנוא יותר ברחבי יהודה ושומרון, בקרב הציבור הערבי, מאשר הרש"פ. מושחתת, לא לגיטימית. אבו מאזן לא יוצא לסיורים כי בכל מקום יזרקו עליו עגבניות רקובות".

הפתרון שלו הוא מתן שלטון מקומי לחמולות בערים המרכזיות (חברון, שכם, ג'נין), מודל שיחליף את הלאומנות הג'יהאדיסטית באינטרס שבטי יציב.

קידר חושף כי הוא נמצא בקשר עם משפחות בחברון שמעוניינות להקים אמירות עצמאית ולהצטרף להסכמי אברהם. הוא מסביר כיצד מנגנון האחריות השבטית יעיל יותר מכל מערכת משפטית מערבית: "מי שיעשה את החשבון עם הג'יהאדיסט שיעשה פיגוע, זה המשפחה שלו. אנחנו נהרוס לו את הבית עם המשפחה בפנים - המשמעות היא שהמשפחה היא זו שתעצור אותו".

הוא מבקר קשות את מערכת המשפט הישראלית שאינה מבינה את המבנה החברתי הזה. "המערכת המחשבתית שלנו לא רואה את המשפחה כדבר עם מהות. בעולם שמסביבנו, בין הפרט והמדינה עומדת החמולה. המדינה מתכתבת עם החמולה - לא עם הפרט".

הפער הזה יוצר כאוס במגזר הערבי בישראל, שם המדינה מנסה להחיל חוק מודרני על חברה שחיה לפי כללים מסורתיים. קידר מביא כדוגמה את נושא הירושה: "חוק המדינה, בת ובן שווים בירושה. על פי האסלאם, אישה מקבלת חצי מהאחים שלה. על פי המסורת החברתית, אישה לא יורשת כלום". הסתירה הזו, לדבריו, היא דלק למלחמות חמולות ומעשי רצח.

בנוגע לאלימות הגואה במגזר הערבי, קידר נחרץ: "כל מי שמתעסק עם נשק, מרוגטקה ומעלה, זה עניין ביטחוני".

בסיום הראיון הוא מתייחס לשקט היחסי ששרר במגזר הערבי מיד לאחר השבעה באוקטובר. לדבריו, זה לא נבע מנאמנות למדינה, אלא מפחד עמוק מפני נקמה יהודית, מושג שהם מכירים היטב מתרבותם. "הם עשו השלכה עלינו מהתרבות שלהם. על פי התרבות שלהם, אם היה קורה אצלם משהו כמו השבעה באוקטובר, הנקמה הייתה נוראה ואיומה. לאט לאט הם הבינו שאנחנו לא מתייחסים אליהם כמו שהם היו מתייחסים אלינו".