יש רגעים בהיסטוריה שבהם מלחמה איננה עוד עימות צבאי כי אם נקודת מפנה היסטורית. מלחמות מסוג זה משנות סדרים אזוריים, מפילות תפיסות ישנות ופותחות אפשרויות חדשות.
נדמה כי המלחמה שאנו מצויים בעיצומה "שאגת הארי", כבר חוללה שינוי עמוק מסוג זה. לא רק בישראל ולא רק במזרח התיכון אלא גם במערכת הבינלאומית הרחבה.
לאחר עשרות שנים שבהן נתפס האזור כמרחב של קיפאון מדיני ושל ניסיונות בלתי פוסקים לכפות על ישראל נסיגות וויתורים, מתברר כי המציאות משתנה במהירות. סדר אזורי חדש הולך ומתהווה, ובמרכזו ניצבת ישראל כגורם בעל עוצמה והשפעה שאין להן תקדים בתולדותיה.
כדי להבין את עומק השינוי ראוי להתבונן בו באופן מסודר.
א. שינוי במעמדה האסטרטגי של ישראל
המלחמה האחרונה הבהירה כי ישראל איננה עוד מדינה המגיבה לאיומים בלבד. היא הפכה לשחקן מרכזי בעיצוב המציאות האזורית. יכולותיה הצבאיות, המודיעיניות והטכנולוגיות מציבות אותה בעמדה ייחודית במזרח התיכון. ישראל איננה רק גורם המגן על עצמו אלא כוח המסוגל להכריע מערכות ולהשפיע על סדר אזורי שלם.
ב. התחזקות הברית האסטרטגית עם ארצות הברית
במקביל לשינוי במעמדה של ישראל מתחדדת גם ההבנה האמריקאית בדבר חשיבותה. וושינגטון מבינה כי במזרח התיכון המשתנה ישראל היא בעלת הברית האמינה ביותר שלה. השותפות הביטחונית, המודיעינית והטכנולוגית בין שתי המדינות הולכת ומעמיקה. ארצות הברית מבינה יותר ויותר כי אין לה שותף יציב יותר באזור מאשר ישראל.
ג. היחלשות הציר הרדיקלי ובראשו איראן
המערכה האזורית חשפה את פגיעותו של הציר האיראני. במשך שנים ביקשה איראן להקיף את ישראל באמצעות שלוחות וארגוני טרור. אולם ההתפתחויות האחרונות מציבות סימני שאלה לגבי יציבותו של הציר הזה. האפשרות של שינוי משמעותי במעמדה של איראן ואף טלטלה פנימית במשטר האייתולות כבר לא נראית רחוקה והשאלה איננה האם זה יקרה אלא מתי וכנראה בטווח זמן קצר.
ד. התפוררות האשליה האירופית
חלקים גדולים מאירופה ממשיכים להיאחז במדיניות הססנית כלפי המזרח התיכון. מדינות מסוימות, ובראשן ספרד, מציגות עמדה פוליטית המתעלמת מן המציאות האזורית. אולם דווקא על רקע זה מתחדד הפער בין הגישה האירופית לבין זו האמריקאית. הפער הזה עשוי לסמן את סיומה של אותה שותפות מדינית אמריקאית אירופית שהייתה במשך שנים רבות יסוד מרכזי במדיניות המערב באזור.
ה. התעצמותה הכלכלית והטכנולוגית של ישראל
העוצמה הישראלית איננה צבאית בלבד. היא נשענת גם על יתרון טכנולוגי וכלכלי. בשנים האחרונות הפכה ישראל לאחת מיצואניות הנשק והטכנולוגיה הביטחונית המובילות בעולם. מערכות הגנה אווירית, טכנולוגיות מודיעין, מערכות סייבר וכלים בלתי מאוישים הפכו למוצרים מבוקשים במדינות רבות. ככל שהעולם נעשה מורכב יותר כך גדל הביקוש לפתרונות ישראליים. ההישגים הנהדרים במלחמת שאגת הארי, מזמנים שוק עולמי בלתי נדלה למוצרים הישראליים הייחודיים.
ו. פתיחת נתיבי מסחר חדשים
לצד ההתפתחויות הביטחוניות מתגבשות גם יוזמות כלכליות אזוריות (בתורף האירועים כמעט שכחנו שאך לפני שבוע ביקר כאן ראש ממשלת הודו בדיוק למטרה זו). נתיבי סחר חדשים המחברים בין אסיה, המפרץ, ישראל ואירופה עשויים להפוך את ישראל לצומת מרכזי במסחר הבין יבשתי. שילוב בין יתרון טכנולוגי לבין מיקום גאוגרפי ייחודי יכול לחזק עוד יותר את מעמדה של ישראל בכלכלה העולמית.
ז. שינוי אפשרי במערכת היחסים עם העולם הערבי
המציאות החדשה עשויה להשפיע גם על הסכסוך הישראלי ערבי המקומי. במשך שנים רבות ניסו גורמים בינלאומיים לכפות על ישראל פתרונות מתוך תפיסה שהיא הצד החלש (תפיסת שתי מדינות לשני עמים, עמדה ביסוד גישה זו). אולם כאשר ישראל ניצבת בעמדת כוח אזורית, אפשרויות הפעולה שלה משתנות. היא יכולה לחתור להסדרים מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה, ומתוך שמירה על האינטרסים החיוניים שלה.
במבט רחב יותר ניתן לראות כי השינויים הללו אינם רק אזוריים. הם בעלי משמעות עולמית. ישראל הופכת בהדרגה לשחקן חשוב במערכת הבינלאומית בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה והכלכלה. מדינות רבות מבקשות ללמוד מן הניסיון הישראלי ולשתף פעולה עם התעשייה והחדשנות שהתפתחו כאן.
במציאות כזו משתנה גם האופן שבו העולם מביט בישראל. לא עוד מדינה הנתפסת בעיקר דרך הסכסוך שלה, אלא מדינה המשפיעה על סדר אזורי ועולמי ומעצבת אותו לפי דרכה וצרכיה.
נדמה כי במבט פרספקטיבי, ייזכר פורים תשפ"ו כרגע שבו החל להתברר כי המזרח התיכון נכנס לעידן חדש. עידן שבו ישראל אינה רק שורדת במרחב עוין אלא מעצבת את המציאות סביבו.
ואם תימשך מגמה זו, הרי שעוצמתה של ישראל תמשיך לגדול. הכלכלה תתרחב, נתיבי המסחר ייפתחו, ורמת החיים תעלה. מדינות רבות יבקשו את קרבתה ואת שיתוף הפעולה עמה.
ואז בעזרת ה' יימצא הד לאמירה עתיקה שנכתבה לפני דורות רבים. מתוך מאבק ומתוך תלאות קם עם בארצו והצליח להשפיע על סביבתו ועל העולם כולו.
וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ