האולפנים וכלי התקשורת עסוקים רבות ב"קינה" על הקושי להכיל את האזעקות, הירידה למקלטים והכניסה לממ"דים, ההפרעה לשינה וכיוצא באלה אירועים שטורדים את מנוחתו של הישראלי הממוצע בימי המלחמה.
האם השיח התקשורתי הזה משרת למעשה את האיראנים? על כך שוחחנו עם ד"ר רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית.
"בוודאי שכן", משיב ד"ר שלייפר לשאלה אם יש תרומה של השיח המדכדך הזה לאויב האיראני, אך עם זאת הוא קובע כי הדברים לא נעשים בכוונת מכוון. "זה לא מתוך כוונה ישרה לשרת את האיראנים, אבל זה מה שזה עושה. זה מחליש אותנו".
את הסיבה לסוג השיח המחליש הזה מוצא בריבוי הערוצים והצורך למלא את הזמן במידע בתקופה בה כל המידע מוחזק אצל דובר צה"ל וחיל האוויר ש"מחלקים את המידע בצדק רב בקמצנות רבה". זאת כאשר הציבור רוצה כמה שיותר מידע "וצריך למלא את כלי התקשורת במשהו", הוא אומר ומציין כי המידע שבכל זאת זולג לכלי התקשורת מסתכם בדיווח על פצצה חכמה והדברים נראים על המסך ככתם אפור שלאחריו הבזק כלשהו, ולא מעבר לכך. "אנחנו בעידן המידע כשאין מידע", אומר שלייפר.
לשאלתנו אם לא ניתן היה למלא את זמן המסך ולו"ז התקשורת במידע וניתוחים מחזקים יותר, מציין ד"ר שלייפר לא מעט קריקטורות ו"מ"מים" שעושים את העבודה דרך הומור על חשבון האויב. להערכתו לא מדובר במהלך מתוכנן שנועד להחלשת הציבור בישראל אלא בצורך למלא 24 שעות שידור. "עיתונאים מדברים ביניהם על כמה קשה להתעורר ומציעים לדבר על זה, ואז איזו עוזרת הפקה מכירה מומחה לשינה וכו'", כך מתפתחים אייטמים מסוג שכזה. "לא פשוט למלא את הזמן, וצריך להכפיל את כמות הזמן הזה בכל הערוצים, בדיגיטל, במודפס ועוד".
לנוכח קביעתו שאכן מדובר בשיח מחליש, שאלנו את שלייפר אם אנשי התקשורת עצמם לא יוכלו לטעון שהם לא מחלישים אלא מתארים מציאות שכעת היא חלשה, ושאכן זהו תפקידם, לתאר את המציאות. ד"ר שלייפר משיב ומציין כי מדובר בהתלבטות המלווה את עולם התקשורת מנאז שנות השישים של המאה הקודמת, כאשר במלחמת וייטנם הואשמה התקשורת ככזו שיוצרת מציאות ולא רק ככזו שמתארת אותה. התקשורת טענה שהמלחמה מתנהלת גרוע והממשל טען שבדיוק משום כך על התקשורת להתגייס כדי לחזק את העם ואת הלוחמים, ומנגד התקשורת טענה שאין לה שום עניין לשרת את הממשל, לעזור ולחזק.
במציאות הזו, אומר שלייפר, כל מי שדיווח ומדווח נגד המדינה והממשלה נתפס כאמיץ, והאויב יודע לעשות בכך שימוש בדרכים שונות של לוחמה פסיכולוגית.
ד"ר שלייפר מציין כי הוא מבין את מערכת הביטחון שלא יכולה הייתה להכין את הציבור למתקפה על מנת לשמור על אפקט ההפתעה בתחילת המלחמה, ולשאלתנו אם כעבור שבוע ויותר לא ניתן היה לפעול בדרכים שונות כדי למתן את השיח המדכדך, משיב שלייפר וחוזר על טענתו ארוכת השנים ולפיה "הלוחמה הפסכולוגית שלנו מאוד בעייתית וגם ההבנה התקשורתית שלנו מאוד בעייתית".
"המזל הגדול שלנו הוא שהתקשורת העולמית לא נמצאת בטהרן בהיקף גדול, כי זה מסוכן ואנחנו לא יודעים מעבר למה שהאיראנים מדווחים ומה שאנחנו מדווחים. מה שהאיראנים מדווחים מוטה באופן מובן ומה שאנחנו מדווחים מצומצם, ולוואקום הזה נכנסים יועצים ומומחים".
שלייפר סבור כי ירי הטילים האיראני מכוון לשעות הלילה שלא במקרה. "הם עושים את ההתקפות בלילה כדי לעצבן אותנו, כי מי שלא ישן ברצף כמה לילות מתקשה לתפקד. כאן נכנסת הלוחמה הפסיכולוגית", הוא מציין.
לקראת תום הדברים אנחנו שואלים על הפן הפוליטי, אם גם לו יש חלק בבחירה של כלי התקשורת לקדם שיח מדכדך המתמקד בקושי האזרחי בעת מלחמה, ושלייפר משיב בחיוב. לטעמו התפיסה שמנחה לא מעט ממובילי השיח הזה היא ש'אסור לתת לביבי לנצח'. האם הדבר מקודש עד כדי פגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה? להערכתו מדובר באנשים שראו רבות בחייהם ומשוכנעים שגם אם לא יהיה ניצחון מול איראן לא יהיה בכך כדי לסכן את קיומה של ישראל, חיל האוויר יצטייד מחדש, תקציבים יעברו, ייווצרו הקשרים עם ספקים לקראת הסיבוב הבא, וכך הביטחון שלהם בחוזקה של ישראל מאפשר להם שלא לחשוש מהחלשתה ובלבד שלא יירשם הישג משמעותי כל כך לזכותו של ראש הממשלה.