בישיבת מרכז הרב בירושלים נערכה אזכרה לציון 44 שנים לפטירת ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק. באירוע השתתפו תלמידים ובוגרים, בהם הרב שבתי סבתו, ראש ישיבת מצפה יריחו, והרב יהודה זולדן, שנשאו דברים לזכרו.
בדבריו תיאר הרב סבתו את זיכרונותיו מתקופת לימודיו לצד הרב, וסיפר על התקופה שבה התפללו עמו כאשר התקשה להגיע למניין,. "מרן האהוב והיקר במסירות נפש הקים את הישיבה הזו, בתחילה בבית הרב והמשיכה בהוד והדר במקום הזה. אני התפללתי יחד עם הרב צבי יהודה כמעט שלושה חודשים בבית הרב כי הוא לא היה יכול להגיע להתפלל במניין. היינו הולכים כמה תלמידים כדי להתפלל במניין לידו".
הרב סבתו עמד על דמותו החינוכית של הרב קוק ועל יחסו לתלמידים. "התקרבתי אליו מאוד. אני מגדיר את הרב 'עדינו הצנוע', שהיה מול התלמידים. הרב היה רך, נעים, מסביר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, הזדהה עם התלמידים, פותר להם את הקשיים.
לפני 50 שנה תלמידים עשו בישיבה שביתת אוכל, כולם נשארו בבית המדרש ואף אחד לא ירד. אני הייתי צעיר אז, נמצא בבית המדרש ועושה מה שכולם עושים, למרות שכמעט ולא הייתי אוכל.
הסתכלתי על הרב צבי יהודה לראות מה הוא יעשה. אחרי מנחה בא מישהו ולחש לו על האוזן אודות המצב, הוא הזדהה איתנו והמשיך לשבת. הוא הזדהה עם התלמידים", סיכם הרב את הסיפור.
הרב סבתו ציין כי ל"הרב צבי יהודה היה מאוד קשה ללכת ולכן היה אוכל ארוחת בוקר בחדר שלו. רצתי מבית המדרש לחדר שלי בקומה שלישית, ופתאום רואה את הרב מחזיק את המגש אוכל. אמרתי לו: הרב, תיתן לי את המגש. הוא אמר לי: אתה עולה למעלה או יורד למטה? אמרתי לו: מה זה משנה הרב? הרב הכריע: תמשיך לעלות".
בדבריו סיפר גם על הנהגתו הציבורית של הרב צבי יהודה קוק ועל עמידתו התקיפה בנושאים ציבוריים ולאומיים. "מול ראשי המדינה, מול ראשי מדינות, הוא היה קשה כעץ ובפרט כשהיה מדבר על 'לא תגורו'. כל המנשרים שלו היו בתוקף ובעוצמה רוחנית אדירה שאין כדוגמתה שאין לוותר על אף שעל ואין לנו זכות לעשות זאת. לא בכוחנו עשינו את זה החיל הזה, הוא כעס על רבין בשעתו 'והחדל יחדל'".
לסיום סיפר הרב סבתו על ראשית ההתנחלות הציונית של גוש אמונים בסבסטיה. "הרב צבי יהודה עם כל החולשה הגופנית קם והלך ליד הגדר, עמדתי לידו בחושך ובלילה. מלמעלה הליקופטרים עם פרס ורבין, אך הוא אוחז בגדר, עמוד של אש שהלך לפני המחנה בעוצמות בלתי רגילות".