ציוותה התורה על כל אדם מישראל לקבוע מזוזה בפתח ביתו וחדריו. המזוזה היא קלף שעליו כתובות שתי הפרשיות שבהן נאמרה מצוות המזוזה: פרשת 'שמע' (דברים ו, ד-ט), ופרשת 'והיה אם שמוע' (שם יא, יג-כא). פרשיות אלו אנו אומרים גם במסגרת 'קריאת שמע'.
כמו כן בכלל ארבע הפרשיות שבתפילין כלולות שתי פרשיות אלו, שבהן כלולים יסודות אמונת ישראל. כדי שהרעיונות הללו ילוו אותנו תמיד בבואנו אל הבית ובצאתנו ממנו, נצטווינו לקבוע אותם על מזוזות פתחינו.
סגולת השמירה
סגולה מיוחדת יש במצוות מזוזה, שהיא מעניקה שמירה ואריכות ימים לבעלי הבית וילדיהם, שנאמר בסיום שתי פרשיות המזוזה: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמיים על הארץ" (דברים יא, כא). ואף למדו מכאן חכמים שבעוון ביטול מצוות מזוזה בנים עלולים למות (שבת לב, ב; שולחן ערוך יורה דעה רפה, א).
הבית מעניק לאדם שמירה מגשם ומרוח, משמש ומחיות רעות. הוא גם שומר על האדם ועל רכושו מפני גנבים ושודדים. אולם כמה שיהיה הבית חזק ומוגן באופן חומרי, הסכנות האורבות לפתחו רבות, והסכנה העיקרית היא שמתוך אשליית היציבות שהבית מעניק לאדם, ישכח את ה' אלוקיו שנפח בו נשמה וציווה אותו ללכת בדרכיו ולהביא טובה וברכה לעולם.
לכן יש לקבוע את המזוזה בפתח הבית, כדי שהנכנס לבית והיוצא ממנו יחזור ויזכור בכל פעם את יסודות האמונה שכתובים בה. על ידי כך יזכור את ייעודו וערך קיומו, וממילא הקב"ה יעצים את חייו, וימיו וימי בניו ירבו, ותשרה ברכה בביתו ובפועלו, והסכנות והפיתויים יתרחקו ממנו ולא יקצרו את ימיו וימי ילדיו (עי' זוהר ח"ג רעיא מהימנא רסה, ב).
אמרו חכמים: "הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה" (שבת כג, ב), כי עיקר נויה של הדירה שהעניין האלוקי שורה בה, על ידי שהיא מבטאת את שאיפותיו הטובות של בעל הדירה. כשם שהמקדש הוא "נויו של עולם" (זבחים נד, ב), כך המזוזה היא נויו של הבית (עי' זוהר ח"ג רסה, ב). וכאשר הבית מתאים לנשמתו של מי שגר בו, יהיה הבית גם נאה לגופו ולרהיטיו.
מנהג נישוק המזוזה
יש נוהגים לקרב את היד למזוזה כדי להיזכר בעניינה של המזוזה בעת שנכנסים לבית ובעת שיוצאים ממנו (רמ"א יורה דעה רפה, ב). ויש שאף נוגעים בידם במזוזה ולאחר מכן מנשקים את היד (ברכי יוסף). אומנם חולה צריך להימנע מלנשקה, כדי שלא להדביק אנשים אחרים במחלתו.
המזוזה
כותבים בדיו באותיות סת"ם את שתי פרשיות המזוזה על קלף אחד ובעמודה אחת (שולחן ערוך יורה דעה רפח, א-ב).
גוללים את המזוזה מסוף השורה לתחילתה, באופן שכאשר יפתחו אותה יוכלו להתחיל מיד לקרוא את המילה הראשונה (שו"ע רפח, יד). קובעים את המזוזה באופן שהשורה הראשונה כלפי מעלה, ואם טעה וקבעה הפוך - פסולה. לכתחילה קובעים את המזוזה באופן שתחילת פתיחתה תהיה כלפי חלל הפתח (שו"ע רפט, ו).
האם צריך בית למזוזה
מעיקר הדין אפשר להדביק את המזוזה הגלולה עצמה למזוזת הפתח, אך למעשה נוהגים להניחה בבית מזוזה, כדי שלא תיפול, וכדי להגן עליה מלחלוחית הכותל (משנה כלים, טז, ז; תוס' בבא מציעא קב, א; שו"ע רפט, א).
טוב להדר ביופיו ובהדרו של בית המזוזה (נהר מצרים מזוזה י).
קביעת המזוזה
צריך לקבע את המזוזה באופן יציב למזוזת הפתח, בעזרת מסמרים או ברגים. וכן אפשר לקבעה בדבק חזק (ערוך השולחן רפט, טו; ישכיל עבדי ח"ח יו"ד יד, ב). בשעת הצורך אפשר לקבעה בנייר דבק חזק. אבל אם קובע את המזוזה באופן שהיא יכולה ליפול בנקל - פסולה, מפני שהמזוזה צריכה להיות מחוברת בקביעות למזוזת הפתח, שנאמר "על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט), 'בשעריך' היינו שיהיה מחובר לשער. ונראה שאם המזוזה יכולה להחזיק מעמד בוודאות 30 יום, כבר אפשר להחשיב את קביעתה כקבועה.
קיבעה בחלקה העליון בלבד, באופן שהיא נעה ונדה, פסולה. כמו כן אם חיבר את המזוזה למקל והניח את המקל במקום המזוזה, או שעשה מדף צר כרוחב המזוזה והניח בו את המזוזה, פסולה.
מנהג כתיבת שם שד־י
נהגו ישראל לכתוב שם שד־י - ראשי תיבות: שומר דלתות ישראל, על הצד החיצוני של קלף המזוזה, כנגד תחילת פרשת 'והיה אם שמוע', באופן שכאשר גוללים את הפרשה מסופה לתחילתה, השם נראה כלפי חוץ (רמב"ם מזוזה ה, ד; רא"ש; זוהר ח"ג רסו, א; שולחן ערוך רפח, טו).
בטעם המנהג ביארו ששם שד־י מבטא את השמירה שה' שומר על ישראל, וראשי תיבותיו: שומר דלתות ישראל. לפיכך יש הידור שבית המזוזה יהיה שקוף, ועל ידי כך העוברים בפתח יראו את שם השם שעל המזוזה. הבעיה היא שבית מזוזה שקוף מזכוכית או פלסטיק עלול להישבר. לכן רבים נוהגים להשתמש בבית מזוזה שאינו שקוף, וכותבים את שם שד־י על בית המזוזה.
כאשר קובעים את המזוזה בחדר שינה שמתלבשים בו או בחדר שמחליפים בו חיתולים לתינוקות, יש להקפיד שבית המזוזה לא יהיה שקוף, וגם שלא יהיה כתוב על בית המזוזה שם שד־י, כדי שלא יתבזה. לשם כך על בתי מזוזה רבים כתוב רק 'ש' - להזכיר את שם שד־י אבל לא לכותבו במפורש באופן שיתבזה (שולחן ערוך רפו, ה; משנה ברורה מ, ז).
הברכה
לפני שקובעים את המזוזה במזוזת הדלת, עומדים ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה" (שולחן ערוך רפט, א).
הקובע כמה מזוזות בבת אחת, מברך ברכה אחת על כולן (רמ"א רפט, א). אם המברך הפסיק ודיבר בין הברכה לקביעת המזוזה בעניין אחר, הפסיד את הברכה וצריך לחזור ולאומרה. אך אם הפסיק אחר שכבר קבע מזוזה אחת, למרות שנהג שלא כהלכה, כיוון שהברכה כבר חלה על המזוזה הראשונה, לא יברך שוב על המזוזות שחשב לקבוע בעת שבירך (עי' משנה ברורה ח, כח).
מי ראוי שיקבע את המזוזה
לכתחילה מצווה שיקיים אדם את מצוותיו בעצמו ולא על ידי שליח (משנה ברורה רנ, ג). אך כדי להוסיף כבוד למצווה, אפשר לכתחילה לבקש מאדם נכבד שיקבע בעבורו את המזוזה (תבואות שור כח, יד; שיורי ברכה רסד, א). כאשר בעל הבית מינה שליח לקבוע בעבורו את המזוזה, יברך השליח בנוסח כללי "על קביעת מזוזה" (רמב"ם ברכות יא, יג). כיוצא בזה, כאשר הבית בבעלותם של שותפים רבים, אם אחד מהם יקבע את המזוזה, יברך "לקבוע מזוזה", ואם אדם אחר יקבע בשליחותם, יברך "על קביעת מזוזה". בכל אופן, בשני הנוסחים יוצאים ידי חובה.
אישה
האיש והאישה שווים במצוות קביעת המזוזה. אומנם בישועות מלכו (מזוזה ה, י) כתב שאין לאישה לקבוע מזוזה, הואיל ואינה כשרה לכתיבתה. אולם לדעת רובם המכריע של הפוסקים אישה כשרה לקביעתה, הואיל והיא חייבת במזוזה, ועיקר המצווה הוא קביעת המזוזה. לפיכך אישה שהיא בעלת הבית, מצווה שתקבע את המזוזה בעצמה (שו"ת חתם סופר יו"ד רעא; ארץ צבי א, טו; שדי חמד מערכת מ, קלא; קונטרס המזוזה רצא, כא, ועוד).
קטן
אין לקטן לקבוע מזוזה ואפילו בחדר המיוחד לו. אומנם יש אומרים שאם קטן קבע מזוזה בחדרו, המזוזה כשרה (נחלת צבי [אייזנשטט] רצא, ב; שו"ת תורה לשמה שז). אולם אין לנהוג כך הואיל ורבים פוסלים (חקרי לב ג, קכח; מקדש מעט רפט, ב, ועוד).
זמן קביעת המזוזה ומגורים בלא מזוזה
הקונים או שוכרים דירה, מתחייבים במזוזה בעת שיתחילו לגור בה. ואומנם יש אומרים שמרגע שהדירה מוכנה למגורים, חובה על בעל הדירה או השוכר אותה לקבוע בה מזוזה (חמד משה אורח חיים יט, א; אבני נזר יורה דעה שפא).
אולם לדעת רוב הפוסקים, החיוב במזוזה חל כאשר אדם גר בפועל בדירה (מגן אברהם אורח חיים יט, א; דעת קדושים רפט, ב; משנה ברורה יט, ד; שבט הלוי ו, קסא). אומנם הרוצים לקבוע מזוזה לפני כניסתם לדירה, רשאים לקובעה בברכה מעת שיתחילו להכניס אליה את חפציהם (הרי בשמים ב, ריט; דבר יהושע ח"ג יורה דעה נא. ועי' ערוך השולחן יט, ב).
האם מותר לגור בבית בלי מזוזה
הנכנסים לגור בדירה ושכחו להכין מזוזות לפתחי הדירה והחדרים, יזדרזו להשיג מזוזות בהקדם המרבי. יש אומרים שאף אסור להם להשתמש בדירה ולישון בה כל עוד אין בה מזוזות, ורק אם אין להם שום אפשרות להשיג מזוזות, וגם אין להם מקום אחר לגור בו, בשעת הדחק יוכלו לגור בדירתם בלא מזוזות (בן איש חי). ולדעת רוב הפוסקים, מותר להם לגור בביתם גם כשאין בו מזוזות, כי המצווה היא לקבוע מזוזות בדירה, וכל המתעכב בקביעת המזוזות מבטל מצוות עשה מהתורה, אבל אין איסור לגור בבית שאין בו מזוזות.
למעשה, מי שאין לו מזוזות בביתו, אם בקלות יוכל לעבור לגור בדירה אחרת שיש בה מזוזות, יגור בה. וכן אם יש מזוזה באחד החדרים, יגור בחדר זה. אך אם יש לו מעט קושי להשיג מזוזות, יוכל לגור בדירתו למרות שאין בה מזוזות, ויזדרז ככל יכולתו להשיג מזוזות ולקובען בדירתו.