44 שנים לפטירתו של הרב צבי יהודה: הרב מנחם פליקס, מראשי גוש אמונים, התייחס בימים האחרונים לתפיסתו הרחבה של הרב צבי יהודה קוק ביחס לארץ ישראל ולמשמעותה הרוחנית והלאומית. הוא הדגיש כי מבחינת רבו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, אין לראות את הארץ כחלקים נפרדים, אלא כשלמות אחת.
"אני חשבתי שאין היכי תמצי שהרב צבי יהודה ילך לעולמו והמשיח עוד לא בא. חשבתי שצריכה להיות חפיפה. זה שאנחנו חיים ומאמינים ומשתדלים להמשיך את הדרך למרות שהרב צבי יהודה איננו - זה נס. הציבור גדל ומתחזק. נכון יש מחלוקות בין התלמידים, אבל כשהשמש שוקעת אז רואים הרבה כוכבים, כל כוכב במה שמקבל מהשמש", אמר הרב.
הוא הרחיב בנוגע ליו"ש. "הוא לא אהב את זה שדיברנו על יהודה ושומרון. ארץ ישראל זה ארץ ישראל, זה גוף חי, לא קוטעים אותו, זה מה שהוא צעק כל הזמן. 'הייתי קרוע כולי', הארץ זה דבר חי, הוא לא אהב את המילים יהודה ושומרון, הוא אהב את ארץ ישראל על כל מרחביה. הוא אהב אותנו ועודד אותנו באהבה ובאמונה".
הרב מנחם פליקס שיתף בסיפור אישי מחוויותיו במלחמת ששת הימים בירושלים, ותיאר את הרגעים שבהם מצא את עצמו בלב ההתרחשויות מבלי לדעת עדיין שהכותל המערבי כבר שוחרר.
בדבריו סיפר כי באותם ימים שירת בירושלים במסגרת כוח שהיה מסופח לחטיבה ירושלמית. "הייתי במלחמה בירושלים. המ"מ היה צריך לחזור למפקדת החטיבה שהיינו מסופחים אליה. היינו מסופחים לחטיבה 16, חטיבה ירושלמית. המפקדה הייתה בגימנסיה ברחביה".
מפקד המחלקה נדרש להגיע אל מפקדת החטיבה כדי לקבל הוראות להמשך הפעילות, בעוד החיילים נשארים מחוץ למבנה. "המ"מ היה צריך לחזור לקבל הוראות המשך, אז היינו על רכב שהיה למעשה שלל ירדני שנלקח במהלך הקרבות".
עצם הנסיעה ברכב הירדני עוררה סקרנות רבה בקרב העוברים והשבים בירושלים. "כיוון שעשינו סיבוב על הרכב הזה, אז ירדו כל מיני אנשים להקיף אותנו, לחבק אותנו מרחוק באהבה. ראו שבאנו מהמלחמה עם רכב שלל".
הרגע המשמעותי ביותר מבחינתו הגיע כאשר אדם שעבר במקום פנה אליו בשאלה ישירה. "הרב שרמן, שהיה חברונער שהגיע ללמוד אצל הרב צבי יהודה, אמר לי: תגיד, זה נכון שכבשו את הכותל? אני בא משם אבל לא ידעתי. אני הייתי בירושלים המזרחית אבל לא ידעתי. אז איך אני יודע שהכותל שוחרר? מהשאלה הזו".
הרב פליקס המשיך: "פתאום נזכרתי שאני יכול בעצם להתקשר לאבא שלי. הוא שואל אותי, מה? אתה מדבר מירושלים העתיקה?". באותו רגע הסביר לאביו כי התקשורת עדיין אינה מלאה וכי המידע עדיין מתעדכן. "אבא, עוד לא חיברו את הקווים". הרב פליקס תיאר כי באותו רגע הבין עד כמה גדול הפער בין מה שמתרחש בשטח לבין המידע שמגיע לציבור. "מאז מה שאנחנו עושים זה לחבר את הקווים".
בהמשך דבריו שיתף גם בפרט אישי שנודע לו רק לאחר מכן. בוקר אותו יום אביו קיבל על עצמו תענית עד שישמע ממנו. "אחר כך התברר לי, לא ידעתי את זה בבוקר, אבא שלי קיבל על עצמו תענית. קיבל על עצמו לא לאכול עד שהוא ישמע ממני".
הסיבה לכך הייתה הדאגה הגדולה לשלומו בזמן הלחימה בירושלים. "הוא ידע שאני במלחמה והטלפון הזה שלי שבר לו את התענית".