מאז ה-7.10 האיום והנורא, שרויה ישראל במלחמת התקומה ולצערנו מידת הדין עדיין מתוחה עלינו מדי יום ביומו.
ישנו גם ספקטרום רחב של תרחישים לגבי היום שאחרי באיראן, טובים לנו יותר או פחות. אף על פי כן, ניתן כבר לומר שאנו בפתחו של עולם חדש מופלא.
ובתוך השפע האסטרטגי הזה, שפשוט מסחרר את הדעת, כדאי לעצור ולהרכיב את חלקי הפאזל שמבהירים כבר עתה בצורה בהירה: אנו בעיצומו של אירוע ששינה את פני ההיסטוריה. אז הנה סיכום ביניים של עשרה הישגים שומטי לסתות שבעזרת ה' יתברך, יישארו כאן לדורות:
1. חיסול חמינאי - המן של דורנו. חיסול שלטון הרשע האיראני, חיסול הצבא האיראני, חיל האויר, חיל הים, מאגרי הטילים, תעשיית הגרעין. חיסול תשתיות רשת הטרור של הפרוקסיז, חיסול בכירי המשטר האיראני - 40 מתוכם במכת פתיחה מהממת במוקדים שונים בטהראן באותה דקה בדיוק, הקרסת טבעת החנק על ישראל והתוכנית השטנית להשמדת ישראל שבנה משטר האייתוללות בהשקעה של מיליארדים. כל בכירי מערכת הבטחון ובעיקר הלשעברים שתמכו בהסכם עם איראן בחסות אובמה בטענה שאין חלופה טובה יותר - קבלו. כך נראית חלופה טובה הרבה יותר.
2. העמקת הברית והשת"פ עם ארה"ב ברמה חסרת תקדים. כבר בעקבות "עם כלביא", בשני מסמכים אסטרטגיים מן החודשים האחרונים - מסמך המדיניות הלאומית של הבית הלבן NSS ומסמך האסטרטגיה הלאומית של הפנטגון NDS - הוגדרה ישראל כ"שותפה אסטרטגית עיקרית" במזרח התיכון, וכ"בת ברית למופת". המתקפה הזו נתנה לכך אישרור וחותמת מוזהבת.
תוך כדי המלחמה, התרפק מזכיר המלחמה פיט הגסת' על התענוג לעבוד עם ישראל כ"בעלת ברית עם יכולות" לעומת מדינות אירופה הרופסות. הנכסיות של המודיעין הישראלי, הנחישות האסטרטגית של ישראל, ושיתוף הפעולה המבצעי במבצע "עם כלביא" יצקו את היסודות העמוקים, ואילו מבצע "שאגת הארי" הציב על גביהם גורד שחקים מפואר.
3. תצוגת התכלית של עוצמת צה"ל - במודיעין בהתקפה ובהגנה - היא ארוע מכונן שכל האזור צופה בו בתדהמה. לעיני כל העולם מחוסלים שוב ושוב ושוב ושוב בכירי משטרי הטרור בתוך נקיקי המחבוא ומקלטי המסתור שלהם והם נותרים, אלה שנותרים, נבוכים וחסרי מענה. על עליונות מערכי הביון של ישראל, חיל האויר והיחידות המיוחדות כבר אין מה לדבר.
כולם גם רואים את פטריות העשן ותימרות האש מעל אתרי התשתית, הנמלים והמתקנים החיוניים בקטר ובבחריין, בכווית ובדובאי ואפילו מעל בתי הזיקוק בסעודיה, בעוד שבמדינת ישראל מערך ההגנה האווירי המתקדם בולם את הרוב הגדול של המתקפות האיראניות. בעידן המסוכן אליו צועד העולם, כולם רואים את המסר. מפנימים ורושמים.
4. שינוי הסדר האזורי והתמקמות ישראל בראש החץ של הסדר העולמי החדש. לא פחות. זה מתחיל בלחימה משותפת של איחוד האמירויות עם ישראל, ואף של ערב הסעודית שלמדה ביום הדין מה הייתה שווה החנופה המתמשכת שלה לאיראן.
יש כאן אירוע המעמיק את הסכמי אברהם ומזמין את השלב הבא שלהם: הרחבת השלום עם העולם הערבי שמגיעה מתוך עוצמה. זה ממשיך במשמעות המהלך האמריקאי כהעדפה של טראמפ את ידידו הישראלי על פני ידידו הטורקי שסימן את עצמו בתור האויב הבא של ישראל. אחר מה שראו כאן האמריקאים, רק טיפש ימשוך את מסלול ה- IMEC צפונה אל סוריה המתפוררת ואל טורקיה הרודנית. המשיכו הלאה לביקור של מודי עם 16 ההסכמים שנלוו לו ועם ההכרזה על שדרוג הקשר של הודו עם ישראל ל"שותפות אסטרטגית מיוחדת" ותקבלו את מתווה הציר האסטרטגי החדש - מהודו ועד כוש. נותר רק לדמיין את עוצמתו של הציר אם נזכה ו"איראן החדשה" תהפוך אותו לציר מרובע.
5. ומי משתרכת לה בגמלוניות מאחור? אירופה. מלבד הגיבוי הראוי שנתנו הגרמנים, המהלך המטופש של איראן בהתקפה על הבסיס הבריטי בקפריסין גרר אפילו את בריטניה לגבות את המתקפה בעל כורחה וגם את צרפת לשלוח את נושאת המטוסים שלה לאזור. כמו המלאך הרע, בעל כורחן ענו אמן, אלא טראמפ שם אותם ללעג והודיע שאין צורך באלה שבאים לעזור אחר הניצחון.
נכון, יש אופציה גרוטסקית אפילו יותר: הממשלה האנטישמית בספרד, שהפכה את עצמה להלצה כאשר היא כבר שנתיים מטילה עלינו שוב ושוב אמברגו וחרמות, אך נאלצת מחוסר אלטרנטיבה להמשיך את רכישות הנשק הישראלי במליארדים, באופן ישיר ובעסקאות עקיפות. ככה אנחנו אוהבים אותך, פדרו סנצ'ז - מתרברב, חוטף ניתוק קשרים מטראמפ ישר על הראש, והופ, חוזר בו כנוע עם הסברים והתנצלויות. כך הפכה ישראל של בנימין נתניהו למדינת הציר שרתמה אפילו את מדינות אירופה הנרצעות לקואליציית מלחמה באיסלאם הרדיקלי. מי היה מאמין.
6. יש לזה היבט צבאי-כלכלי עצום שאי אפשר להפריז בחשיבותו. כצפוי, כבר בעקבות "עם כלביא" תעשיות הנשק של ישראל זכו להתפוצצות. גרמניה עם הזמנת מערכות החץ בשווי של 6.7 מיליארד, העסקה הגדולה בתולדות הייצוא הבטחוני של ישראל, שמתחרה עימה רק הודו, הלקוחה הגדולה ביותר של הייצוא הבטחוני שלנו, שחתמה לאחרונה רצף עסקאות בשווי כולל של 10 מיליארד דולר. המרוקאים, הסלובקים, הפינים והאמירתים, וגם ספרד שכאמור הכריזה על חרמות ובלית ברירה התגנבה בדלת האחורית לרכוש את התוצר הישראלי דרך צד שלישי. ומה יהיה כעת? מישהו כאן אמר חרם כלכלי?
7. ובכלל, הכלכלה הישראלית מתפקעת מהצלחה. תוך כדי המלחמה, ואפילו בשיאה, הבורסה הישראלית היתה עדה לעליות שלא נראו כאן מזה כמה שנים. המשקיעים אומרים בקול רם את דברם לגבי פרמיית הסיכון הישראלית. וזוהי רק ההתחלה. אפילו השקל התחזק תוך כדי המלחמה. בעזרת השם זה רק ילך ויגבר, ובקצב מעריכי. וסתם בלי קשר, אירופה חשופה לעליית מחירים משמעותית בעקבות הפגיעה באספקת הנפט והגז, ואנו מחוסנים עם קידוחי הגז הגוברים בים התיכון. היכן מאות המומחים לכלכלה, שבאופן "לגמרי מקצועי", צפו כאן לא מזמן את קריסת הכלכלה הישראלית?
8. אל הערצת התעוזה והעוצמה הישראלית נלווית הערצה מוסרית. הסרטים של המוני איראנים בטהראן, וקבוצות של איראנים גולים בלונדון וברחבי אירופה שרים בהתלהבות "ביבי ג'ון - ביבי המתוק", ומנפנפים בדגלי ישראל הם אירוע מרגש ועוצמתי. כל אלו מבינים מי נלחם בשלטון הדיכוי והרשע ופותח להם את הדלת לסילוקו. זו הערצה מוסרית של ישראל במקום שישראל אכן ראויה לה. איזה דבר נפלא.
9. וכמובן, צריך להחזיק את התמונה הגדולה. ארה"ב תישאר מלאת הכרת הטוב לישראל על תפקידה של המלחמה הזו בתוך המאבק הגלובלי של "המלחמה הקרה השנייה". הגינויים הרפים של סין וגם של רוסיה המותשת באוקראינה, בשעת החיסול של רכיב כה מרכזי בציר הרשע - נצרבה היטב במערכת הבינלאומית.
זה מצטרף לפעולה של טראמפ בונצואלה ולאסטרטגית-העל שלו לחזק את נקודת הפתיחה של ארה"ב במאבק הגלובלי האמור על שלל זירותיו. להפעלת העוצמה הזו תכלית ברורה בהתארגנות על קווי הסדר העולמי החדש, אך גם עצם הפעולה הצבאית-אמריקאית הגדולה מזה שני דורות וחידוד היכולות המבצעיות באמצעות תיחקור ולמידה, מביאים את ארה"ב נחושה וחדה הרבה יותר אל הפרק הבא. ישראל היתה מנוע הסילון שאיפשר את כל זה, וזהו נכס אסטרטגי שלא יסולא בפז וגם לא יישכח. אגב, גם לא במקרה של עליית נשיא דמוקרטי שפוי.
10. כך נראה היהודי החדש. היהודי של המאה ה-21. דווקא מתוך נקודת השבר של טבח שמחת תורה האיום והנורא, ישראל עיצבה מחדש את המזרח התיכון, והובילה אחריה את העולם החופשי כולו למלחמת חורמה ברוע העולמי. אי אפשר שלא לראות כאן את סגירת המעגל אל מול זוועות המאה ה-20.
אל מול חוסר האונים שלנו בגלות, אל מול מות הקדושים והטהורים, אל מול היהודי המפוחד הזקוק לאישור מתמיד לעצם קיומו. נכון, לא בחרנו במלחמה, לא אז ולא עתה. אך אם היא נגזרה עלינו, עדיפה לנו לאין ערוך ישראל העושה באויביה שמות, ומודיעה קבל עם ועולם שנצח ישראל לא ישקר. את זאת הבטיחה לנו התנועה הציונית. ובסיעתא דשמיא - קיימה.
11. ולסיום, עוד אחד. כל זה מטיל עלינו מחוייבות אדירה להיות ראויים לכל הטוב הזה. ימי שלמה, ימי השיא של ההיסטוריה היהודית בהם "קיימא סיהרא באשלמותא" (=היה הירח במילואו), היו רגע של גאון לפני השבר הגדול והשקיעה. ימי השפע והשקט של האימפריה הרומית, ה"פאקס רומאנה" של המאה השנייה, זרעו גם את זרעי ההתדרדרות.
תמרורי האזהרה האלה דורשים מאיתנו למנף את כל הטוב הזה להתמקדות בתיקון פנימי, להעצמת האמון בחיים החברתיים בעולם של מבוכה וספק. לכל אלה צמא העולם יותר מכל בעידן של זינוק טכנולוגי המתרחש במקביל לקריסת המשמעות של חיי הפרט והכלל. ביום שאחרי, על ישראל להעניק לעולם מודל של חיבור משגשג של חדשנות עם מסורת חיה הצריכים לבוא יחד עם השפע הכלכלי והאסטרטגי הצפויים לה. רק כך יושלמו שאגותיו של האריה, וכאן, אין ספק, יש לנו עוד הרבה עבודה. ולוואי שנוכל לה.