לראשונה זה עשרות שנים, שב למזרח התיכון אפקט ששת הימים. לפני 61 שנים יצאה ישראל למתקפת מנע מול צבאות ערב, לאחר שהבינה כי המלחמה בפתח.
אותו מהלך לא שינה רק את המפה הצבאית, אלא גם את תודעת האזור. הוא יצר יראה, הערכה והכרה עמוקה בעוצמתה של ישראל. הדור שחווה את הרגע ההיסטורי ההוא כבר התבגר והזדקן, ורוב הערבים בני פחות מ-70 לא גדלו בתוך הזיכרון החי של עוצמה ישראלית יוזמת, מכריעה ומעצבת מציאות.
כעת, לאחר שנתיים וחצי של מלחמה רב-זירתית, וביתר שאת לאחר הסיבוב השני מול איראן, נדמה כי האפקט הזה שב ומתעורר. עצם היוזמה, ההעזה, הדיוק והיכולת של ישראל לפעול בעוצמה ובתחכום מול אויב מרכזי, מייצרים מחדש במרחב תחושה של הערכה ואף הערצה. הדבר מתעצם גם משום שאיראן נתפסת כיום לא רק כאיום על ישראל, אלא כאיום על העולם המערבי כולו, וכשחקן אלים, חתרני ומערער יציבות גם במרחב האזורי הקרוב. גם השותפות והתיאום מול ארה"ב מוסיפה קורטוב.
זהו שינוי תודעתי בעל משמעות אסטרטגית, ואסור לישראל להחמיץ אותו. יש להפנים את גודל השעה ולמקסם את הישגיה בזירה האיושית, בזירה העזתית ובזירה הלבנונית. אסור להסתפק בהישגים צבאיים נקודתיים, במבצעים תחומים או במהלך מרשים שאין לו המשך ביטחוני, מדיני ומשילותי. נדרשים צעדים ברורים, שיטתיים ומתמשכים: אכיפה ומשילות, עמידה על עקרונות הפירוז והפירוק, טיפול אפקטיבי וביטול של מחנות הפליטים, בדומה למהלכים שכבר בוצעו בג’נין ובטול-כרם, החזקת הקו הצהוב בעזה בכל מחיר, יצירת קו גבול ברור בליטני, והפנמת נקודת האל-חזור שלנו מול כלל אויבינו ויריבינו, מקרוב ומרחוק.
המסר חייב להיות חד וברור: העידן הישן הסתיים. האיומים, ההטרדות, הטפטופים והסבבים שייכים לעבר. זו שפה של מציאות שנגמרה. מעתה, כל הרמת ראש נגד ישראל וכל ניסיון לנקוט כלפיה צעד כוחני צריכים להיתקל בתגובה קשה, ברורה ומיידית, שתבהיר כי כללי המשחק השתנו מן היסוד. לא עוד הכלה, לא עוד דחייה, לא עוד ניהול מתמשך של איום בתקווה שיתפוגג מעצמו. ישראל הינה מעצמה אזורית בכל קנה מידה, וסופו של כל אויב שבחר להתעמת עמה היה ועודנו מר.
אל לנו להיות אדישים מול גודל השעה. אין זו רק תקופה של מבחן ואתגר, אלא גם תקופה של הזדמנות היסטורית לעצב מחדש את כללי הכוח, ההרתעה, המשילות והגבולות במרחב כולו. מי שמבקש להבין את המציאות החדשה חייב להפנים כי ישראל אינה עוד שחקן מגיב, אלא כוח יוזם, קובע ומעצב. זהו רגע שיש לתרגם לא רק להישג צבאי, אלא לשינוי אסטרטגי עמוק, מתמשך ובלתי הפיך.