ניהול משברים ריכוזי פשוט לא עובד. כשמשרד החינוך, תחת השר יואב קיש, החליט לכפות פינוי מיידי של כלל הפנימיות ולבטל את הלימודים בכל הארץ בעקבות האיום האיראני, הוא רמס לחלוטין את שיקול הדעת של מי שנמצאים בחזית.
מנהלי בתי הספר וההנהלות המקומיות הם אלו שמחזיקים ב"ידע המקומי" הקריטי שעליו דיבר פרידריך האייק. הם מכירים את רמת המיגון המדויקת בכל מבנה, הם יודעים להעריך נכונה את זמני ההגעה למרחב המוגן של התלמידים שלהם, והם אלו שמבינים את המחיר החברתי, הנפשי הכבד של המהלך למשל, חילול שבת המוני ומיותר שכרוך בשליחת אלפי תלמידים הביתה בבהלה.
אבל הפקידות הישראלית לא אוהבת ידע מקומי; היא אוהבת שליטה וכסת"ח. הפקעת שיקול הדעת מהמנהלים בשטח מייצרת שרשרת של אבסורדים שזועקים לשמיים. תבינו את רמת הניתוק: ישנם גני ילדים פרטיים שממוקמים אשכרה בתוך דירות מגורים, שבהן הממ"ד נמצא במרחק של שני צעדים מפינת הריכוז בתוך הגן. האם יש היגיון ביטחוני בסגירתם? לא. קחו את החינוך המיוחד, שם ילדים שזקוקים לשגרה כאוויר לנשימה חווים כעת נזק טיפולי עצום, רק בגלל שהמערכת מסרבת לאפשר למנהלים הפעלת שיקול דעת.
האבסורד מגיע לשיאו בצורת ההנחיות של האלוף שי קלפר מפקד פיקוד העורף. במקום שהפיקוד יקבע סטנדרט כמותי ואובייקטיבי - למשל, "מותרת שהייה של עד 50 איש במבנה ממוגן" - הוא נכנס לניהול מיקרו וקובע איזה סוג פעילות מותר. פתאום, חוג ג'ודו אחר הצהריים מותר, אבל בית ספר בבוקר באותו מבנה בדיוק אסור. זו אינה מדיניות ביטחונית, זו פקידות שמנסה להנדס לנו את לוח הזמנים. בשבוע שעבר כשצייצתי על הנושא פנה אלי מיוזמתו איש צוות של שר החינוך והודה בפני שמדובר באיוולת הדורשת פתרון, אבל כרגיל, האשים את הפקידות, ובמקרה הזה את צה"ל ופיקוד העורף שאצלו מתקבלות ההחלטות.
מאיפה נובעת הנטייה ההרסנית הזו? מהאובססיה למונח החלול "מי יקח אחריות". הפקידים מבועתים מהמחשבה שמשהו יקרה במשמרת שלהם, אז הם בוחרים באפס סיכונים. אבל צר לי לבשר לכם: איש לא באמת יכול לקחת אחריות טוטאלית. בתכנון מדיניות ציבורית תמיד יהיו סיכונים ותמיד יקרו תקלות. מדינאות וניהול משברים דורשים ביצוע של תהליך RIA (Regulatory Impact Assessment) אמיתי - שקלול קר של סיכונים מול סיכויים. כשסוגרים את החינוך המיוחד, הנזק לחברה הוא ודאי, בעוד הסיכון הביטחוני במבנה ממוגן תקני הוא סטטיסטי ונמוך.
הפתרון לתופעה הזו הוא ביזור סמכויות מוחלט. הורידו את ההחלטות לשטח, לראשי הערים ולמנהלים. הרי לא ייתכן שדינו של בית ספר חדיש וממוגן לחלוטין בשדרות עיר שערוכה לאיומים ולא ספגה אף פגיעה במטח האיראני - יהיה כדינו של בית ספר ישן ונטול מקלטים בלב תל אביב. חוסן לאומי אינו נבנה מפקידים מרוחקים שמייצרים פאניקה בשלט רחוק. הוא נבנה כשהמדינה נותנת אמון באחריות האישית והקהילתית של האזרחים שלה.
הכותב יוצר ערוץ על המשמעות.
מייל לתגובות: Tamir@mashma.net