שר החינוך יואב קיש מתארח באולפן ערוץ 7 ומודה כי מאז תחילת המלחמה הוא מתגעגע לתא הטייס שאייש במשך שנים רבות.
"כבר מתחילת המלחמה אני חושב על ההבדל של להיות בתפקיד ניהולי, שיש בזה גם הרבה מאוד סיפוק, מול התפקיד הביצועי ממש של להיות בשטח ולהילחם. זה משהו שאני התאמנתי עליו כל החיים. כמות הטיסות, המשימות, המרחקים - זה אירוע שחיל האוויר לפני כן לא התמודד איתו - בטח לא בהיקפים האלה. השילוב הזה הוא גאווה גדולה".
"זה גם מדגדג באצבעות להיות שם", הוא מודה. "זה נשמע מאוד מסקרן אבל זה לא פשוט, מסוכן ושוחק. טייסים יוצאים בכל יום בין פעם לפעמיים בטיסות תקיפה ארוכות וזה אתגר גדול. אנחנו מתפללים לשלומם".
קיש סבור כי ההצלחה הנוכחית מול איראן היא תולדה של אסטרטגיה סדורה. "אם לא היה שבעה באוקטובר והיינו עכשיו נמצאים במתאר איראני, אז כל הזרועות החנק שהיו סביבנו היו קמות עלינו. זה שהצלחנו לבודד את הגזרות ולטפל בהן אחת אחרי השנייה זה הישג מאוד גדול".
בימים האחרונים קיש מתמודד עם הכרעות כבדות משקל לגבי שגרת הלימודים תחת איום טילים. "הדבר המרכזי שתמיד לנגד עיניי זה קודם כל הביטחון והבטיחות של הילדים. ממש ברמה שלא נהיה מוכנים לסכן אותם. אני מבין את הרצון של ההורים אך לא אאפשר פתיחה במקומות שבהם יש סיכון".
לצד ניהול המשבר, קיש רואה בתפקידו שליחות אידיאולוגית עמוקה - חיזוק הזהות היהודית והחיבור לשורשים, נושא שלדבריו הוזנח בעבר. "המלחמה כן קירבה, כן חיזקה ואני רואה בתפקיד שלי שליחות מאוד גדולה לעשות את זה. הייתה איזו הרגשה שכאילו מערכת החינוך לא צריכה לגעת בזה, יש דעות שונות, בוא נשאיר את זה לשטח. אני אמרתי בצורה מאוד ברורה: זה פוקוס מרכזי שלנו במערכת החינוך. אנחנו חייבים לחזק את הזהות היהודית במערכת, את לימודי התנ"ך, את החיבור לארץ".
לשר קיש יש פינה מיוחדת בלב לחינוך המיוחד. בנו, מתן ז"ל, ילד עם צרכים מיוחדים, נפטר לפני כעשר שנים בגיל 13. "זה אירוע קשה שמלווה אותי וקשה לי גם לדבר עליו. הוא נתן לי המון בתקופה שהוא היה איתנו, אבל זה אירוע שאתה לא שוכח".
הוא מסביר כי החוויה האישית מעניקה לו פרספקטיבה אחרת כשר: "העולם של הצרכים המיוחדים שחוויתי אותו על בשרי שנים רבות עם כל המורכבות שלו והקשיים שלו, וגם הקושי בלאבד ילד - זה שם אותך במקום אחר".
שורשיו של קיש נטועים עמוק בהיסטוריה הציונית. הוא מספר בגאווה על סבו, קצין בכיר בצבא הבריטי, שנפל במלחמה נגד הנאצים. "סבא שלי בעצם הגיע לארץ לבקשתו של חיים ויצמן. הוא היה בכיר בצבא הבריטי, ובסוף מלחמת העולם השנייה הוא היה היהודי עם הדרגה הכי גבוהה בצבא הבריטי. הוא שחרר את גטו ג'אדו של יהודי טריפולי, וזה היה אחד הרגעים בעיניי הכי מרגשים - שקצין יהודי בכיר בא ועם צבא בריטי משחרר את הגטו ומשחרר את האחים שלו". סבו נהרג כעבור מספר חודשים כשעלה על מוקש בתוניס. "אני בטוח שאם הוא היה נשאר בחיים, הוא היה ממקימי המדינה".
בניגוד לזירה המדינית, הזירה האישית של קיש רוויה במרירות מול גלי המחאה המגיעים עד פתח ביתו. הוא תוקף בחריפות את המפגינים המטרידים את רעייתו טלי ואת ילדיו. "המשפחה שלי צריכה להתמודד עם כל הגועל נפש הזה. כשמגיעים לבית ושמטרידים את האישה ומטרידים את הילדים - זה פשוט לא נתפס. השופטים והפרקליטות נותנים לזה יד. פשוט לא אכפת להם".
למרות המורכבות, קיש מצהיר כי הוא "גאה ונהנה מהאתגרים" ומכוון גם בממשלה הבאה לתפקיד שר החינוך.