השיר לאירוויזיון שמזכיר: ישראל היא אירופה

יש רגעים שבהם תרבות פופולרית מצליחה לומר אמת עמוקה יותר מאלף נאומים דיפלומטיים. כך קורה עם השיר של נועם בתן לאירוויזיון.

שיר המשלב צרפתית, עברית ואנגלית עם מקצב ים תיכוני-ספרדי-ישראלי, איננו רק יצירה מוזיקלית. הוא הצהרה תרבותית ברורה. הוא מזכיר לכולנו עובדה שהוויכוח הפוליטי נוטה לעתים לטשטש. ישראל היא חלק מהמרחב האירו-ים-תיכוני, וחלק מהסיפור האירופי.

במשך שנים נשמע הטיעון כי ישראל נמצאת מחוץ לאירופה ולכן מקומה הטבעי איננו במוסדות התרבותיים שלה. אך די להאזין לשיר הזה כדי להבין עד כמה הטענה הזאת מנותקת מן המציאות. המנגינה, השפות והאווירה הכללית משרטטים מרחב תרבותי אחד שבו פריז, תל אביב, ברצלונה ואתונה אינן קצוות רחוקים אלא תחנות באותה מפה.

האירוויזיון עצמו הוא במידה רבה חגיגה של המרחב הזה. הוא אינו רק תחרות שירים, אלא מפגש של תרבויות שמחברות בין אירופה לבין חופי הים התיכון. ישראל משתתפת בו כבר עשרות שנים משום שהיא חלק טבעי מהמרחב הזה. השיר של נועם בתן מדגיש זאת בצורה כמעט אינטואיטיבית. הוא נשמע אירופי, אך גם מזרח תיכוני. הוא ישראלי לחלוטין, אך גם שייך למסורת המוזיקלית של דרום אירופה.

אבל התרבות אינה עומדת לבדה. המציאות הביטחונית של השבוע האחרון מחדדת עוד יותר את הקשר הזה. הטילים האיראניים אינם מאיימים רק על ישראל. קשת הטילים שמופנית לעבר מזרח הים התיכון פגעה כבר בקפריסין והיא מגיעה למרחבים אחרים שהם חלק מן הבית האירופי. האיום איננו תיאורטי. הוא מוחשי ומיידי.

במילים אחרות, האתגר הביטחוני של ישראל מול איראן איננו בעיה אזורית רחוקה עבור אירופה. הוא חלק מהאתגר הביטחוני האירופי עצמו. לא מחר בבוקר אלא כבר הלילה. מרחב הים התיכון מחבר גם בין גורלות. כאשר היציבות מתערערת כאן, ההשלכות מגיעות גם לכל בירות יבשת אירופה.

במובן הזה העמידה השקטה של רבות ממדינות אירופה לצד ישראל במלחמה הנוכחית אינה מקרית. לעיתים היא איננה רועשת או דרמטית. היא מתבטאת בשיתופי פעולה מודיעיניים, בהבנה אסטרטגית ובתמיכה דיפלומטית. אך מאחורי השקט הזה מסתתרת הבנה עמוקה. ישראל איננה מדינה זרה במרחב האירופי. היא חלק מן המערכת האזורית שמגינה גם על אירופה.

הקשר הזה איננו רק אסטרטגי אלא גם היסטורי ותרבותי. אירופה נמצאת עמוק בתוך ה-DNA הישראלי. השפה, הספרות, המוסיקה והאקדמיה הישראליות נטועות במסורת אירופית. באותה מידה, הסיפור היהודי זורם בתוך ה- DNA האירופי כבר אלפי שנים. זהו קשר שאי אפשר למחוק בהחלטה פוליטית.

לכן השיר של נועם בתן איננו רק שיר אירוויזיון. הוא תזכורת. הוא אומר בפשטות מה שההיסטוריה כבר יודעת מזמן. כאן זה כן אירופה. לא מבחינה גאוגרפית בלבד, אלא גם מבחינה תרבותית, היסטורית ואסטרטגית.

ובתוך כל המתח והסכנות של התקופה הזאת, דווקא השיר מצליח להביע גם תקווה. אולי מפני שמוסיקה יודעת לומר את מה שפוליטיקה מתקשה לבטא:

ואולי בסוף

יהיה לנו טוב

מתפלל עלייך

יש מי שישמע

יש מי שישמע

הכותב הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי - JPPI, ופרופסור ללימודים אירופיים ויחסים בינלאומיים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.