על שתיקתה היחסית של אירופה לנוכח המערכה באיראן שוחחנו עם סגנית נשיא NGO מוניטור, מומחית לחקר אירופה במכון משגב לביטחון לאומי, אולגה דויטש.
"התגובה האירופית לא מפתיעה", פותחת דויטש ומציינת כי עיקר הדאגה האירופית כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בכותרות העיתונים וגם בכינוס הזום של מנהיגי האיחוד האירופי, היא מחירי הדלקים, כפי שהיה גם באירועי המלחמה באוקראינה. שאלת הצדק שבמלחמה מול איראן לא ממש מעסיקה את ההנהגה האירופית, היא אומרת.
"אירופה לא מדברת בקול אחד למרות הניסיונות של בריסל להראות שיש מדיניות של האיחוד האירופי", אומרת דויטש ועורכת חלוקה בין שני האזורים העיקריים של אירופה, וכאשר מתבצעת חלוקה שכזו ניתן למצוא מכנה משותף לכל אזור, ועל כך היא מפרטת:
הקבוצה הראשונה היא קבוצת מדינות מרכז ומזרח אירופה והמדינות הבלטיות. מדינות אלה הן שנפגעו מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה בצורה המשמעותית יותר, מתוך כך "הן גם המדינות שמבינות את המושג איום קיומי ולכן הן מגלות הרבה יותר הבנה לפעילות הצבאית של ישראל וארה"ב נגד איראן".
מוסיפה דויטש ומציינת כי בהיבט ההיסטורי מדובר במדינות ידידות לארה"ב, מדינות המפתחות יחסים הדוקים עם הממשל בוושינגטון ומתוך כך שומכות על סיוע ועזרה אמריקאיים, בין השאר משום שהן חשות נטושות מהמדינות הגדולות והמשמעותיות של האיחוד האירופי, מדינות עשירות שמותירות אותן מאחור. עוד מזכירה דויטש את עובדת היות המדינות הללו מדינות שעצמאותן הושגה לאחר פירוק ברית המועצות, מה שגורם לחששן מרוסיה, חשש שמעצים את ההבנה שלהן את מושג האיום הקיומי ומשמעותו, מעבר לקשר המטריד גם אותן בין רוסיה לאיראן.
לבד מכל זאת מדובר במדינות שהאוכלוסיה המוסלמית בשטחן אינה גדולה ולכן לקול המוסלמי אין משמעות רבה כל כך כמו במדינות אירופה המערבית, כך שמנהיגיהן יכולים לתמוך בגלוי במלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן.
לעומת זאת, אומרת דויטש, במערב אירופה התמונה הפוכה. שם נמצא מדינות שלא חשו איום מאז מלחמת העולם השנייה, הן עשירות ולחלקן אף אין צבא. עבורן השפעת המלחמה באוקראינה הייתה רק כלכלית ולא מעבר לכך. לא התקיים בן שיח על אפשרות שליחת חיילים לסייע במערכה.
בנוסף, מציינת דויטש, מדינות אלה מבקרות את הממשל האמריקאי ומבקשות להקים לו מעין חלופה בדמותו של האיחוד האירופי. לבד מכך אלו המדינות שבהן האוכלוסיה המוסלמית משמעותית ומרוכזת בערים הגדולות, ולמעשה היא זו שקובעת היום את זהותם של ראשי הערים הגדולות, מה שמחייב את המנהיגים או המועמדים להנהגה להתבטא באופן שיבטיח להם שקט ותמיכה ברחוב. את המדיניות הזו חוותה ישראל לאורך כל התקופה שחלפה מאז השבעה באוקטובר.
האם קיימת אפשרות שמשהו ישתנה בעתיד, או שהרחוב הפרו איסלאמי יביא למנהיגות פרו איסלאמית שתחזק עוד את האיסלאמיזציה של הרחוב האירופי וכו', מה שלא יביא לשינוי עתידי? על כך משיבה דויטש ומציינת כי "בשנים האחרונות יש טרנד אירופי של הקמת מפלגות עממיות מהצד הימני של המפה והן מאתגרות את מפלגות הרמכז ובוודאי את השמאל". כך קורה שבשבדיה שולטת הממשלה הימנית ביותר מאז מלחמת העולם וכך גם באיטליה, אוסטריה והונגריה, כך קורה שחירט וילדרס זוכה לרוב בהולנד. להערכתה המטוטלת הפוליטית באירופה תוביל בשנים הבאות לקרבות פוליטיים שאינם נוגעים לישראל, אך תהיה להם השפעה על המדיניות שלא המדינות השונות כלפי ישראל.
דויטש מציינת בדבריה כי בשנים האחרונות מאבד האיחוד האירופי שבבריסל השפעה ויכולת להגיב לאירועים בזמן אמת, מה שהופך את הפרלמנט האירופי לבלתי רלוונטי. החלטה שם מתקבלת רק כעבור שנה ועוד שלוש שנים חולפות עד שההחלטה מיושמת. מענה מיידי לאירועים לא מתקבל שם והדבר גורם למדינות כמו הונגריה לאתגר את האיחוד ולהחליט החלטות כמו סגירת הגבולות בעוד לאיחוד עצמו אין שום יכולת להפעיל עליה סנקציה כלשהי. מדינות אירופה האחרות רואות את אזלת היד הזו מול הונגריה ומבינות את מאזן הכוחות שאינו נוטה לטובת בריסל. זו לטעמה של דויטש הסיבה לכך שאם לפני שנים אחדות מדינות חיכו להתקבל לאיחוד האירופי, כעת הן לא ממהרות לכך ו"ההיחלשות הזו מחלישה את כל היבשת".
"הזירה הזו צפויה להיות מאוד מעניינת בשנים הקרובות. הדברים יכולים לפנות לכאן ולכאן. יש תסכול באוכלוסיה בעקבות מדיניות השמאל שלא פתרה שום משבר בשנים האחרונות, ומצד שני הממסדיות של מפגות השמאל שמושרשות בכל האגפים זה משהו שלא קל לערער אותו", אומרת דויטש המעריכה כי ישראל תספוג בשנים הקרובות ביקורות וגינויים מכיוונה של אירופה, וזאת כדי להרגיע את קהל הבוחרים, אך לא נראה צעדים אירופאיים ממשיים נגדה.