אם בימי שגרה מוזהרים הורים, בני נוער וילדים מהשלכות המסכים למיניהם, בימי מלחמה האתגר הופך משמעותי פי כמה.
על ההתמודדות בימים המורכבים הללו שוחחנו עם אסף בנר, מנכ"ל 'מהפכת הקשב', הארגון שקם במגמה לאזן את יחסינו עם העולם הטכנולוגי.
"הסיפור הוא איזון תמיד ובוודאי עכשיו", אומר בנר וממשיל את הדברים לאתגר התזונה הבריאה שגם בו קיימת התרופפות בתקופת מלחמה. אנשים אוכלים פחות מזון בריא ויותר חטיפים ומתוקים בעת שכזו, כך הדברים גם בסוגיית המסכים, האיזון משתנה, בעיקר כאשר קיים לחץ ואין מסגרות סדורות ומחייבות.
במציאות מתוחה שכזו ההורים מגמישים את הגבולות ומאפשרים גם יותר צריכת מסכים, ועליהם לזכור כי מדובר בהתנהגות לא רגילה המותאמת לתקופה לא רגילה, אומר בנר ולשאלתנו אם הבעיה היא בצריכת המסכים בזמן המלחמה או בצורך להיגמל מההרגלים הללו ביום שאחריה, הוא משיב "גם וגם", ומפרט:
על מנת לאזן את צריכת המסכים יש להציב אותם כמענה שאינו ראשוני עבור הילדים. כדי להגיע לכך יש לייצר חלופות המעניקות את אותו צורך שמקבל מענה במסכים. בנר מחלק את ההתייחסות לזו של המבוגרים ולזו של הילדים. באשר למבוגרים הוא מזכיר כי רובם עוד זוכרים את התקופה שבה מסכים לא היו בכל מקום, תקופה שבה ידעו להסיח את הדעת גם ללא תלות במסך. לשם כך יצאו לפעילות גופנית מרעננת, טיול בחוץ, קריאת ספר, ציור, נגינה ועוד. אלה אמורים להיות המענים הראשונים לפני הפנייה למסכים גם בימינו אלה.
בנוסף מציין בנר את הצורך להגביל את זמן המסך גם עבור מבוגרים שלעיתים מעוניינים להתעדכן באתרי חדשות כדי להירגע, למרות שמה שקורה באתרים הללו הוא בדיוק ההיפך, שם נמצא החומר שמכניס את כולנו ללחץ. משום כך יש לעשות שימוש ביכולות הטכנולוגיות של המכשיר כדי להגביל את זמן הכניסה לאתרים שכאלה.
באשר לילדים, האתגר מורכב גם משום שמערכת החינוך משתמשת במסכים, מעבר לרצון שלהם לשקוע במסך לטובת תכניהם שלהם. כדי לייצר איזון, אומר בנר, נכון לייצר שיח פתוח עם הילד והנער על התכנים ומשמעותם, להמליץ על צפיה בסרט איכות או סדרה חינוכית, כמו גם לייצר צפייה משותפת של הורים וילדים, מה שמהווה מידה מסוימת של משהו שעושים ביחד, למרות שמדובר רק בצפייה במסך. בנר מדגיש ומזכיר כי מדובר בהפנמה שהמסך נמצא בשטח ולא ייעלם אם לא תהיה צפייה משותפת שכזו. במציאות שכזו החוויה המשותפת יכולה להוות רמה מסוימת של איזון.
ומה לגבי השעות הרבות שהילדים בבית לבד? "חינוך נועד לייצר יכולות להתנהג נכון כשהילדים לא לידינו. כמו כל פעולה חינוכית אנחנו מכווינים אותם ומצפים ומקווים שכך הם ינהגו כשהם לבדם, ואנחנו מוודאים שזה אכן קורה", אומר בנר.
עוד הוא ממליץ לשמור על אזורים בבית כנקיים ממסכים. שולחן האוכל, חדר השינה, פינת יצירה וכו' יכולים להוות נקודות שכאלה בהם עוסקים במשהו אחר, אם אוכל ואם משחק משותף.
בנר מציין בדבריו אזהרה מסימנים המהווים תמרורי אזהרה באשר למה שעובר על הילדים: "אם אחרי שמכבים את המסך מגלים עצבנות או חרדה אצל הילד, אם יש ירידה מתמשכת בעניין של הילד ביצירה או תחום אחר שאמור לעניין אותו ואם יש בעיות שינה, סיוטים שחוזרים ותופעות שהמסך משפיע עליהם".
במקרים שכאלה יש לנהוג כפי שנוהגים כאשר מגלים שהילד רגיש למזון כלשהו, מרחיקים את המזון ומאפשרים לגשת אליו במינון נמוך יותר כדי לבחון עד לאן מגיעה רמת הרגישות. כך בתזונה וכך במסכים. "פתרון נוסף הוא שיחה עם הילד על מה שקשה לו ומפריע לו, איזה תוכן הוא צורך וכו'".