בעקבות מודעה נוספת בסדרת מודעות שפורסמו באחרונה בעיתונות הישראלית, פורס המומחה ליחסי ארצות הברית ישראל מר יורם אטינגר מספר עובדות, חלקן לא ידועות בסוגיית הפליטים והאיום הדמוגרפי המונח על שולחנה של ממשלת ישראל. יצוין כי את הדברים אמר אטינגר, שהיה ממנסחי המודעה, בראיון שהעניק לעמנואל שילה בתכנית הבור 'בוקר בשבע'.
עובדות אלה חושפות קביעה חד משמעית והיא כי האיום הדמוגרפי "נופח" על ידי גורמים אינטרסנטיים, מעל לכל פרופורציה מציאותית.
אטינגר טוען כי העובדות עליהן מדבר אטינגר הוא מפרט את החלטת אונר"א להגדיר כפליט כל ערבי שחי בארץ ישראל שנתיים לפני הקמתה של משינת ישראל. משמעות קביעה זו היא הכללתם של עובדים ומבקרים שהגיעו לארץ ישראל באותה תקופה ללא כל זיקה אמיתית לה.
"בשנת 48' היו בארץ ישראל שמונה מאות אלף פליטים יהודיים ובסך הכל שלוש מאות אלף פליטים ערבים", הוא אומר ומתכוון ליהודי מדינות ערב היהודיים שנמלטו ממדינות ערב מהם גורשו בחוסר כל. "מאז אותה תקופה היו ברחבי העולם מאה מיליון פליטים. רובם שוקמו. התופעה היחידה שהונצחה על ידי מדינות ערב היא תופעת הפליטים הערבים בארץ ישראל. מטרת המדינות הללו בכך הייתה השמדתה של מדינת ישראל. מדובר בסך הכל במהגרים שהגיעו לארץ ישראל במקביל להתעוררות הציונות מאמצע המאה ה-19 ועד שנת 1947".
אטינגר מבהיר עוד כי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה גוף שניסה להשמיד גוף אחר תוך הכרזה על מלחמה על הגוף האחר דורש מעמד של פליט לאחר שהנרדף הציל את עצמו מהאיום שהיה עליו, וכעת הוא דורש הגנה ופיצוי.
אטינגר מצטט בדבריו את אבו מאזן שכותב בירחון פלשתיני בשנת '76 כי "מדינות ערב הן אלו שיצרו את בעיית הפליטים הפלשתינים כשלחצו עליהם להישאר במצוקתם". לבד מציטטה זו מביא אטינגר על ציטטות רבות נוספות שהעידו על כך שאפילו מדינת ישראל הציעה לערביי ישראל להישאר במקומותיהם, אבל אלה נשמעו לאיומי המדינות הערביות ונטשו את בתיהם ממישור החוף שם התגוררו בטרם המלחמה בה פתחו נגד ישראל.
בהמשך דבריו טוען אטינגר כי גורמים מגמתיים בישראל מעלימים מהציבור מידע בדבר הצמצום בריבוי הטבעי של ערביי יש"ע, וכן אודות הגברת הילודה בציבור היהודי המתרחשת במקביל, אם כי בקצב איטי. כמו כן מזכיר אטינגר כי מאיימי הדמוגרפיה שוכחים לציין כי עד כה כל תחזיותיהם הקודרות התבדו בעבר. (ש)
עובדות אלה חושפות קביעה חד משמעית והיא כי האיום הדמוגרפי "נופח" על ידי גורמים אינטרסנטיים, מעל לכל פרופורציה מציאותית.
אטינגר טוען כי העובדות עליהן מדבר אטינגר הוא מפרט את החלטת אונר"א להגדיר כפליט כל ערבי שחי בארץ ישראל שנתיים לפני הקמתה של משינת ישראל. משמעות קביעה זו היא הכללתם של עובדים ומבקרים שהגיעו לארץ ישראל באותה תקופה ללא כל זיקה אמיתית לה.
"בשנת 48' היו בארץ ישראל שמונה מאות אלף פליטים יהודיים ובסך הכל שלוש מאות אלף פליטים ערבים", הוא אומר ומתכוון ליהודי מדינות ערב היהודיים שנמלטו ממדינות ערב מהם גורשו בחוסר כל. "מאז אותה תקופה היו ברחבי העולם מאה מיליון פליטים. רובם שוקמו. התופעה היחידה שהונצחה על ידי מדינות ערב היא תופעת הפליטים הערבים בארץ ישראל. מטרת המדינות הללו בכך הייתה השמדתה של מדינת ישראל. מדובר בסך הכל במהגרים שהגיעו לארץ ישראל במקביל להתעוררות הציונות מאמצע המאה ה-19 ועד שנת 1947".
אטינגר מבהיר עוד כי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה גוף שניסה להשמיד גוף אחר תוך הכרזה על מלחמה על הגוף האחר דורש מעמד של פליט לאחר שהנרדף הציל את עצמו מהאיום שהיה עליו, וכעת הוא דורש הגנה ופיצוי.
אטינגר מצטט בדבריו את אבו מאזן שכותב בירחון פלשתיני בשנת '76 כי "מדינות ערב הן אלו שיצרו את בעיית הפליטים הפלשתינים כשלחצו עליהם להישאר במצוקתם". לבד מציטטה זו מביא אטינגר על ציטטות רבות נוספות שהעידו על כך שאפילו מדינת ישראל הציעה לערביי ישראל להישאר במקומותיהם, אבל אלה נשמעו לאיומי המדינות הערביות ונטשו את בתיהם ממישור החוף שם התגוררו בטרם המלחמה בה פתחו נגד ישראל.
בהמשך דבריו טוען אטינגר כי גורמים מגמתיים בישראל מעלימים מהציבור מידע בדבר הצמצום בריבוי הטבעי של ערביי יש"ע, וכן אודות הגברת הילודה בציבור היהודי המתרחשת במקביל, אם כי בקצב איטי. כמו כן מזכיר אטינגר כי מאיימי הדמוגרפיה שוכחים לציין כי עד כה כל תחזיותיהם הקודרות התבדו בעבר. (ש)