המערכה מול האיום האיראני מחדדת מספר תובנות יסוד הנוגעות לעתידה, קיומה וביטחונה של ישראל.
בין התובנות הללו גם האמת האסטרטגית לפיה האיום על ישראל אינו מגיע רק מטהרן, אלא מהשאיפה האיראנית להקיף את ישראל בטבעת אש עוינת הממתינה ליום פקודה.
את טבעת החנק הזו ניסתה איראן לבנות בכל מקום בו נוצר ריק שלטוני מוחלט או יחסי, כך בעזה, כך בלבנון, כך בסוריה, כך בגבול איראן עיראק, כך בתימן ובמוקדים נוספים במזרח התיכון. איראן מזהה את הוואקום השלטוני וממהרת להשחיל אליו את זרועות התמנון הרעילות שלה, ודרכן מבססת את השפעתה המאיימת על עתיד ישראל.
תובנה בסיסית זו מעצימה ומחדדת את השאלה הבסיסית שעל כל ישראלי, ובוודאי על כל מנהיג בישראל, לשאול את עצמו: האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להשאיר ישות עוינת נוספת כזו, והפעם בלב הארץ פנימה?
ואכן, לגודל הטרגדיה ולגודל האבסורד, בתוככי ארצנו, ביהודה ושומרון, כמו גם בעזה, עדיין קיימת מאז הסכמי אוסלו ישות עוינת, חמושה מכף רגל ועד ראש, כזו הפועלת בכל זירה על מנת לקעקע את זכות קיומה של ישראל, ישות שלא חדלה מלהביע הזדהות מלאה עם שלטון האייתולות האיראני, ישות שאנשיה, מנהיגיה ואזרחיה, עולים על הגגות בצהלה לנוכח פגיעת טילים איראניים בלב אוכלוסיה אזרחית ישראלית.
אוכלוסייתה של ישות זו אינה אלא צאצאיהם של מחפשי עבודה שהיגרו לכאן בעיקר בשליש הראשון של המאה הקודמת, אך המשיכו לנהור אליה גם בהמשך. מצוקה כלכלית היא זו ששלחה אותם לכאן ולא זכות לאומית היסטורית כלשהי. מאוחר יותר התאגדו המתקבצים מעיראק, סוריה, מצרים ואפריקה תחת נרטיב שקרי של "עם פלשתיני" הדורש מדינה משלו, כאשר שאיפתם הלאומית היא חיסול מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
בימים אלה נמצאת ישראל בעיצומה של מלחמה שהשלכותיה דרמטיות על האזור כולו. כהבטחתו מיד לאחר השבעה באוקטובר מוביל ראש הממשלה, נתניהו, לשינוי פני המזרח התיכון כולו. במסגרת זו חייבת המלחמה הנוכחית להביא לשינוי דרמטי גם מול האיום הפנימי ביהודה שומרון ורצועת עזה.
נזכיר, יהודה ושומרון אינם עוד אזור במפת המזרח התיכון. זהו הרכס השולט על מישור החוף שבו חיה מרבית אוכלוסיית ישראל. המרחק מאריאל לכפר סבא הוא כעשרים קילומטרים בלבד. המרחק מגוש עציון לירושלים נמדד בדקות. די במבט חטוף במפה על מנת להבין שבפנינו מרחב גיאוגרפי אחד, מהים ועד הירדן.
אך מעבר לשיקולים הביטחוניים והגיאוגרפיים, יהודה ושומרון הם גם לב ליבה של ההיסטוריה היהודית. שכם, בית־אל, שילה וחברון אינן רק נקודות על המפה. אלו המקומות שבהם התעצבה זהותו של העם היהודי. גם חבל עזה היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ישראל. בשובו לארצו בעת החדשה לא שב עם ישראל לארץ זרה, אלא למולדתו ההיסטורית, שאגב, מוכרת ככזו גם בקוראן.
הקו הירוק, שנקבע לאחר מלחמת העצמאות במסגרת הסכמי שביתת הנשק של 1949, מעולם לא נועד להיות גבול מדיני קבוע. הוא שיקף את מיקום הכוחות ביום הפסקת האש ולא את גבולותיה ההיסטוריים או הגיאוגרפיים של הארץ.
מאז חלפו עשרות שנים והמציאות עצמה כבר טשטשה את הקו ההוא. אזרחי ישראל חיים, עובדים ונעים במרחב אחד המחבר בין ערי מישור החוף ליישובי יהודה ושומרון. קרוב למיליון יהודים גרים מעבר לקו הירוק, במאות ישובים ביהודה ושומרון ובשכונותיה הצפוניות והמזרחיות של ירושלים. כבישים, אזורי תעשייה ותשתיות מחברים בפועל בין חלקי הארץ ומעידים עד כמה מדובר במרחב חיים משותף אחד.
ועם כל זאת עדיין לא הוחלה הריבונות הישראלית הרשמית על יהודה ושומרון.
בימים אלה, בהם ישראל פועלת במלוא העוז והנחישות להסרת האיום האיראני מעל אזרחיה, חשוב להבטיח שאיום כזה לא יתבסס בלב הארץ ובעזה. כל עוד ישראל אינה מחילה את ריבונותה על יהודה, שומרון ועזה אופצית הקמת אותה "מדינה פלשתינית" נותרת חיה ובועטת.
יציבות אמיתית באזור תושג כאשר אופצית הקמתה של מדינת טרור שכזו תוסר לנצח מהשולחן ותתחולל התאמה בין המציאות המדינית למציאות ההיסטורית, הגיאוגרפית והמעשית. החלת ריבונות ישראלית ביהודה, שומרון ועזה היא מהלך הכרחי אותו ניתן לבצע דווקא בעת מלחמה. מהלך שכזה יבהיר לעולם כולו, לשכנינו שמסביב ולעצמנו כי בלב הארץ ובחבל עזה לא תקום ישות עוינת כלשהי. החלת הריבונות תאפשר את פירוקה של הרשות הפלשתינית ושאר ארגוני טרור ותאפשר הקמת מנגנון שיחזיר את ערביי יהודה, שומרון ועזה למדינות מהן הגיעו. 22 מדינות ערביות קיימות כיום,57 מדינות מוסלמיות פרוסות ברחבי הגלובוס ומולן מדינה יהודית אחת בלבד, קטנה ממדינת ניו-גרסי בארה"ב.
רגעים היסטוריים של שינוי אזורי יוצרים לעיתים הזדמנויות נדירות לעצב מציאות חדשה ובטוחה יותר. ישראל ניצבת כעת באחד מאותם רגעים נדירים. אם אנו מבקשים להבטיח ניצחון אמיתי ויציב - כזה שימנע את האיום הבא - יהיה עלינו, לאחר הניצחון על איראן, להחיל את ריבונות ישראל על כל מרחבי הארץ בין הים לבין הירדן.
ביטחונה של ישראל לא ייקבע רק בהכרעות הזירות הרחוקות, אלא גם במרחב הקרוב ביותר אליה.
הכותבות הן יושבות ראש תנועת הריבונות