הרב יוחנן פריד שיתף בריאיון לפודקאסט של ערוץ 7 בכאב על הקרעים בתוך הציונות הדתית, התייחס לסוגיית גיוס החרדים ולמעמדו של השירות הלאומי, וסיפר על שנותיו לצד הרב צבי יהודה קוק כדובר גוש אמונים, כיו"ר בית הרב קוק וכמייסד מכון הלכה ברורה.
בפתח דבריו הדגיש כי השירות בצה"ל הוא מצווה גדולה. לדבריו, כך למד מפי מורו ורבו הרב צבי יהודה קוק. "למדנו מפי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה שלשרת בצה"ל זו מצווה גדולה", אמר, והוסיף כי הרב צבי יהודה אף בירך אותו אישית לפני יציאתו לצבא.
לדבריו, יש להיזהר משיח המתמקד במספרים ובסנקציות סביב סוגיית הגיוס. "זו מצווה שלא מתקנים אותה על ידי מספרים אחוזים ובריחה מכל מיני אחריות וסנקציות, המילים הללו מבזות את המצווה הקדושה".
הרב פריד הדגיש כי הציונות הדתית מחויבת לדבר בגלוי ובבהירות, "הציונות הדתית, היא רואה את ציון ואת הדת, כשמה כן היא, כדבר משולב אחד", והבהיר כי כל עשייה למען המדינה והעם צריכה להיתפס כחלק מאותה שלמות.
כשנשאל כיצד ניתן בפועל לקדם גיוס חרדים, הוא השיב בזהירות אך בנחרצות: "אני לא יודע כי לא תמיד האמת נר לרגלם", והבחין בין העסקנות הפוליטית לבין הציבור עצמו. "הציבור החרדי בכללותו, אם יישמע לקריאה הפנימית שלו, על מה שליבו דוחף אותו, אז יתגייסו רבים מאוד". מנגד, הזהיר כי ברגע שהדיון נכנס לשדה של רווח והפסד פוליטי, האמת נדחקת הצידה.
הרב קרא להנהגה החרדית לדבר ביושר מול הציבור, "אתם תאמרו את האמת, אל תאמרו דברים בגלל שאתם רוצים להרוויח מהדבר הזה", והוסיף כי מי שמבקש להרוויח מאי-גיוס בשם הדאגה לתורת ישראל, מתעלם מן הדוגמאות הרבות של לומדי תורה שמסרו נפש גם על התורה וגם על השירות הצבאי.
לצד העיסוק בגיוס, התייחס הרב פריד גם למעמדו של השירות הלאומי. "השירות הלאומי גם הוא חלק מההתגייסות של בנות לעשייה למען הכלל, למען המדינה והחברה והעולם היהודי, הן עושות עבודת קודש". הוא הדגיש כי לבישת מדים אינה המדד היחיד לתרומה. "המדים זה לא בודק את הדברים", וביקש לחדד כי גם מי שמשרתת בצה"ל וגם מי שבוחרת בשירות לאומי ראויה להערכה ולברכה כאשר כוונתה לתרום למדינה ולחברה.
הרב פריד קשר את הדברים גם לסיפור אישי מתוך משפחתו. הוא סיפר כי נכדתו משרתת בצה"ל, וכי חתנו, אל"מ גולן ואך, משרת בצה"ל בדרגה גבוהה, ותיאר את מסירות הנפש של שניהם כ"קו ישר אחד שמחבר ביניהם".
עם זאת, הוא לא התעלם מן הקשיים הקיימים במסלולי שירות מסוימים לבנות. "אני לא שמח לראות בת ובן בטנק אחד בלי שום אפשרות להיות צנועים. זוהי בהחלט בעיה שצריך להתמודד איתה", אך הדגיש כי אין להעמיד את עצם התרומה כבעיה.
הרב פריד הדגיש כי השאלה המרכזית שכל צעיר וצעירה צריכים לשאול בתום הלימודים היא מה יעשו למען המדינה בשנים הקרובות. "תלמיד שגמר את לימודיו בגיל 18, בין אם הוא בן, בין אם הוא בת, צריך לשאול את עצמו, מה אני עושה עכשיו בשנתיים הקרובות למען המדינה".
על סוגיית הכפיפות והצניעות במסגרת צבאית אמר כי אין לטשטש את האתגרים, אך גם אין להציגם כבלתי פתירים. "אפשר לפתור את הבעיה הזאת עם חיילות ומודעות לדבר הזה. המודעות היא הכי חשובה", והשווה זאת גם למסגרות אזרחיות שבהן מתקיימים יחסי מרות. "מנהל בנק יכול להיות כל יכול על עובדיו".
בהמשך עבר הרב פריד לכאב עמוק אחר, הקרעים בתוך הציונות הדתית. "באמת כואב לי מאוד", והסביר כי אפילו השימוש במונח "ציונות דתית" כשם של מפלגה ולא של השקפת עולם, הוא בעיניו תהליך לא בריא. הרב טען כי הניסיונות לחלק בין "ציונות דתית אמיתית לבין ציונות דתית חלשה וזו ציונות דתית שצריך לדבר כך עליה, אני רואה זאת באמת בחומרה רבה", והוסיף כי היה רוצה לפעול כדי שהקול המחבר בין ציון לבין עולם רוחני-דתי יהיה "קול אחיד ולא קול של ריבים". הרב הבהיר כי חילוקי דעות יכולים להתקיים, "אבל לא בדרך של פלגנות".
בהמשך הריאיון התייחס גם למפעל גוש אמונים שהיה ממקימיו. "גוש אמונים קם לשתי מטרות שהן דבר אחד - לרומם את רוח העם, ובתוך כך גם לפעול להקמת יישובים כחלק מהמשך המפעל הציוני".
הרב פריד הסביר כי המוקד לא היה רק קרקע או בנייה, אלא קודם כול תחיית רוח. "המעשים שגוש אמונים עשה מתחילתו היו כדי לרומם את רוח העם", אמר, וציין כי ההתבוננות ביישובים הראשונים נשענה גם על דוגמאות היסטוריות של התיישבות ציונית כמו חניתה.
על מפעל החוות אמר כי הוא רואה בו המשך של דור הבנים ובני הבנים של ראשוני גוש אמונים. עם זאת, הבהיר כי אם מתוך המפעל הזה נשמע קול של "אנחנו הטובים ואתם מה שאתם", הרי שמדובר בהחמצה של המטרה.
חלק נרחב מהשיחה הוקדש גם לסיפורים אישיים משנותיו הצעירות של הרב פריד לצד הרב צבי יהודה קוק. הוא תיאר כיצד הגיע לישיבת מרכז הרב כאשר היו בה כשישים תלמידים בלבד, ולמד בחברותא עם דמויות שהפכו בהמשך לתלמידי חכמים מרכזיים כמו הרב דב ליאור והרב עוזי קלכהיים, אנשים שבנו את הדרך. "אני הייתי דוברו של הרב צבי יהודה ושל גוש אמונים. כל ההודעות שמסרתי בשם גוש אמונים כדובר, עברו ביקורת קודם כול של הרב צבי יהודה".
הרב סיפר גם על אחד המהלכים הציבוריים שבהם היה שותף בתקופת פעילותו בגוש אמונים - פרסום מודעת "לא תגורו". "הרב חיים שטיינר ואני הפצנו את המודעה שהפכה אחר כך לסמל - 'לא תגורו', שאומר לרבנים שלא תגורו מפני איש, שלא יפחדו מפני העניין".
הרב פריד התייחס לפגישות שלו עם הרב צבי יהודה בנושא ממשלת מיעוט. "הרב צבי יהודה לא היה מרוצה מממשלת מיעוט. הוא אפילו התבטא באופן חריף מאוד על ממשלת מיעוט, שהיא לא קיימת, ודחף להקמת ממשלה רחבה. כמו שאני, להבדיל, אומר היום - צריכים לחבר יחד את כל החוגים הללו ולחבר את כל מי שרוצה לעזור לעם ישראל בדרכו".
הרב הוסיף: "ממשלת מיעוט היא לא בריאה, משום שהיא רק מייצגת מיעוט של העם. מה שלא נכון מבחינה עובדתית - מיעוט העם. צריכים לחבר יחד את כל החוגים הללו שאכפת להם".
הרב פריד סיפר גם על הקמת המדור לציונות ויהדות בענף החינוך בצה"ל, מהלך שלדבריו נעשה בברכתו ובדחיפתו של הרב צבי יהודה. "העבודה הזאת הייתה חשובה לחבר יחד את העולם הציוני אל העולם הדתי".
זיכרון משמעותי נוסף שהעלה היה מהקמת מכון "הלכה ברורה". הוא סיפר כי בעקבות דבריו של הרב צבי יהודה על חשיבות כתיבת "הלכה ברורה" ו"בירור הלכה", החליט יחד עם הרב אריה שטרן להקים את המכון.
"על רצפתי בבניין שאני גרתי אז, החלטנו שאנחנו הולכים ומקימים את מכון הלכה ברורה". כך החלה יוזמה שצמחה בהמשך למפעל תורני רחב. הוא מנה שורה של תלמידי חכמים שהיו שותפים בתחילת הדרך בהם הרב יהושע רוזן, הרב הושע רבינוביץ, הרב משה גנץ והרב נפתלי בר אילן ותיאר את המכון כחזונו של הרב קוק והרב צבי יהודה.
בהמשך ציין כי המפעל הזה הלך והתקיים לאורך השנים, גם אם הוא עצמו נאלץ לעזוב באמצע עם גיוסו לצה"ל. "הייתה התייעצות אילו רבנים יוזכרו בבירור הלכה. ר' אברום אמר שהרשב"א חייב להיות בתוך המסגרת הזאת, וכך הייתה ההנחיה".
בין הסיפורים האישיים בלט גם תיאורו את עדינות נפשו של הרב צבי יהודה. הוא סיפר על נסיעה לחתונה של הרב נפתלי בר אילן סמוך לחג השבועות, שבה ביקש הרב להתנצל בפני נהג המונית על כך שהוא אוכל עוגייה בתוך הרכב, מפני שרצה לברך תפילת הדרך כראוי. "העדינות הנפש הזאת, אני חושב שזה הסיפור הכי סיפורי שיכול להיות בגדלותו של הרב צבי יהודה".
עוד תיאר כיצד היה ממתין לאחר תפילת שחרית בזמן שהרב צבי יהודה למד "משנה ברורה" עם תלמידים. "חיכיתי כתלמיד בפני רבו", ותיאר בכך דמות של מחנך עקבי שהלימוד אצלו היה דרך חיים ולא רק שיעור.
אחד הזיכרונות הדרמטיים ששיתף נגע לליל יום העצמאות שלפני מלחמת ששת הימים. באותו ערב שינה הרב צבי יהודה את נושא נאומו וזעק "אנחנו חוזרים אל חברון שלנו, אל שכם שלנו", קריאה שנשמעה אז כמעט בלתי נתפסת.
בהמשך אותו לילה, סיפר הרב פריד, נסע אל ביתו של הרב צבי יהודה וסיפר לו כי בבנייני האומה שרים באותה שעה את "ירושלים של זהב". הרב השיב לו בביטחון: "אנחנו נגיע לשם", תשובה שנחרטה בזיכרונו.
סיפור נוסף שהעלה נגע לאירוע שבו נשלחו הוא וחנן פורת לייצג את הישיבה בסימפוזיון שעסק בשאלה מה עושה הנוער בזמנו החופשי. הרב פריד סיפר כי השאלות שחולקו שם לא תאמו כלל את עולמם, ולכן אמר לקהל, "בטעות הוזמנו לכאן, לנו אין זמן חופשי. אנחנו בחורים ישיבה, לומדים ומתפללים".
בהמשך אותו מפגש שאלה אחת המשתתפות, שכונתה "ענת", מה יכולים הדתיים ללמוד מן הקיבוצים. הרב פריד סיפר כי כששיתף את הרב צבי יהודה בשאלה הזו, השיב לו הרב כי היה אפשר ללמוד מהם "אהבת הארץ, אהבת הקרקע, השיתופיות", תשובה שהותירה עליו רושם עמוק.
הרב פריד סיפר כיצד ר' שלמה קרליבך היה בן בית אצלו וכיצד באחד התפילות שאליהם לקח אותו נולד השיר 'ממקומך'. "אז הוא המציא את הניגון 'ממקומך'. אחרי שבוע בערך באתי לשיעור של הרצי"ה, זו הייתה קבוצה סגורה. חיכינו וחיכינו עד שהדלת תיפתח, והיא לא נפתחה. הסתכלנו מאחורי התריס וראינו את הרב מדבר בהתלהבות גדולה. אמרו - זה הרב שלמה קרליבך, והוא מדבר איתו".
הרב פריד הוסיף: "כשהדלת נפתחה, אמר הרצי"ה: אתם לא יודעים מה ר' שלמה עושה, לא יודעים לאן הוא מגיע".
בריאיון הרחיב הרב פריד גם על פעילותו בבית הרב קוק ועל שליחותו במקום. לאחר שהישיבה עזבה את בית הרב, היה צורך לשקם את המקום לא רק כמבנה היסטורי אלא כמרכז חי ונושם של תורת הרב קוק.
"לבית הרב קוק הייתה המטרה להביא את הרב קוק לציבור הרחב. לא כל אדם יכול להגיע לישיבה, אך הוא יכול להגיע להרצאה, לחוויה, למפגש עם רעיונות היסוד של אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל ואהבת התורה".