סגנית יו"ר הכנסת, ח"כ לימור סון הר-מלך, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומסבירה כיצד השליחות הציבורית שלה יונקת את כוחה דווקא מתוך הבית.
"אין דבר בעולם יותר חשוב מהילדים שלי," היא פותחת בקביעה נחרצת. "הבחירה שלי לגדל משפחה ברוכת ילדים, יחד עם האיש שלי, היא הדבר הכי משמעותי שאעשה. כשבגיל 120 אעצום את העיניים, זה לא יהיה התפקיד הציבורי, אלא הבחירה להביא לעם ישראל עוד ועוד נשמות שיביאו את הגאולה. ככה אני תופסת את זה".
התפיסה הזו אינה תיאורטית בלבד; היא נצרבה בבשרה ביום הקשה ביותר בחייה, כאשר איבדה את בעלה שולי הי"ד בפיגוע רצחני, ושלוש שעות לאחר מכן ילדה פגית בשבוע ה-26 להריונה. "החוויה הזאת של המוות והאובדן לצד החיים שפורצים החוצה, העמיקה אצלי את הצורך להביא עוד נשמות יהודיות. מבחינתי זה היה להגיד 'נצח ישראל לא ישקר'. כל נשמה מעשרת ילדיי היא ניצחון שלנו על האויב ועל הטומאה בעולם. כל ילד הוא פוש נוסף לגאולת ישראל."
סון הר-מלך מדגישה כי השנים שבהן התמקדה בגידול ילדיה היו אלו שבנו את קומתה הציבורית. "רעשי הרקע של אנשים מסביב שאלו 'למה את לא מממשת את עצמך?'. אבל התחושה של המימוש בתוך הבית בנתה בתוכי קומות של חוסן משפחתי. ידעתי שהן יובילו לשליחות גדולה, גם אם לא תיארתי לעצמי שזה יהיה בכנסת".
בפעילותה הפרלמנטרית, היא מובילה את השדולה למען האישה החרדית והדתית, שדולה שהייתה אמורה להיקרא בתחילה "השדולה למען המשפחה". "מנהלת השדולה האירה את עיניי: כשהאישה יציבה - הבית חסין. רציתי לחזק את המקום הנשי לא מעמדת קורבנות, אלא מכוח 'בינה יתירה' והראייה הפנימית של המציאות. לציבור הזה לא היו מענים שמתכתבים עם עולם התורה ועבודת השם שלו, ואנחנו מייצרים אותם".
סון הר-מלך אינה חוששת מעימותים מול גופים בינלאומיים. בתפקידה כיו"ר ועדת הבריאות לשעבר, הובילה קו תקיף ליציאת ישראל מארגון הבריאות העולמי (WHO). "זהו ארגון אנטישמי באופן מובהק. לאורך כל המלחמה הוא הדהד את נרטיב החמאס בלי שום איזון מינימלי ביחס לחטופים שלנו. מעבר לכך, האמנות שלו היוו אובדן ריבונות משמעותי למדינת ישראל - רפואית וביטחונית. שוחחתי עם שגריר ארה"ב המיועד, מייק האקבי, והוא אמר לי שהם לא רק לא הועילו, אלא יצרו נזקים. הישג גדול שלנו הוא שחשפנו את המדיניות הזו ציבורית, והיום גם דיפלומטים ורופאים מוצאים את האומץ לספר על הנזקים האיומים שהארגון מייצר".
כשנשאלת סון הר-מלך על חוסנו של הציבור התורני-לאומי המגויס למלחמה כבר שנתיים, היא חוזרת אל המקורות. "המודל שלי הוא נשות מצרים. הן עבדו עבודת פרך לא פחות מהגברים, אבל הנפש שלהן לא הייתה משועבדת. הן הביאו את המראות כדי לשקף לגברים את החזון, לומר להם 'תביט בי, גם בתוך השעבוד אני מלכה'. אלו החומרים מהם מורכב הניצחון. הנשים של היום הן המיילדות של הגאולה. כשאני רואה נשים מנהלות בית לבד, רצות למקלטים עם ילדים קטנים - הן מגדילות את הכלים לקבלת האור של הגאולה".
סערה ציבורית נוספת התעוררה בעקבות תחפושת הפורים שלה ושל בעלה. היא התחפשה ל"אשת שב"ס" המובילה מחבל לחבל התלייה, תחת הכותרת של חוק עונש מוות למחבלים, ובעלה התחפש ל"כיבוש, גירוש והתיישבות". "זה הקפיץ את כל אלו שמרחמים על אכזרים," היא אומרת בביטול. "כולנו מבינים היום, במיוחד אחרי השבעה באוקטובר, שמחבל מת הוא מחבל שלא יחזור לטרור. כשאנחנו חומלים עליהם, אנחנו פוגעים בעמנו. התחפושת פרצה את גדר השיח המותר. התקשורת מנסה להפעיל 'משטרת מחשבות' ולהגדיר מה מותר לחשוב, אבל הם לא רלוונטיים בעיניי"
לסיום, היא מדגישה את מקור הביטחון שלה: "אסתר המלכה לא חמלה כשמדובר היה בהשמדת עמה. אני מרגישה שאני רק בידיים של הקדוש ברוך הוא, ולא בידיים של אף אדם. לכן אין לי שום התפעלות מרעשי הרקע. כשאישה עומדת מול השם יתברך - הכל מתיישר".