אי אפשר, באמת שאי אפשר, להתעלם ממגוון הרבדים הטמונים במכתב הנפלא לטעמי ששלח כבוד השופט נעם סולברג לפרופ' משה כהן-אליה, בתגובה ליוזמתו של האחרון להחתים מאה אלף ישראלים בקריאה לנשיא טראמפ להטיל סנקציות על מובילי הדיקטטורה השיפוטית בישראל.
בטרם ניגע בתוכן המכתב עצמו, שתי הערות קצרות:
ראשית, אף אחד לא אוהב את הרעיון של פנייה יזומה ל'שליט זר' שיושיע אותנו. לא אהבנו את קריאת 'ביידן תציל אותנו' באולפנים בתקופת הרפורמה המשפטית, והיינו מעוניינים לגמרי לשמר גם עכשיו את היכולת להוביל רפורמה כזו בכוחות עצמנו.
אלא מאי, משעה שהמערכת המשפטית הוכיחה שהיא מתכוונת לפעול בדורסנות מקסימלית, בדאבל סטנדרט שאין דומה לו, בבריונות ללא חשבון כדי לשמר את כוחה, מביטול עילת הסבירות ועד המלצת היועמ"שית להדחת בן גביר, מההתעללות ברואי כחלון ועד פרשת הפצ"רית הבלתי נתפסת, נדמה כי אין ברירה. בבחירה בין דיקטטורה של גלי מיארה ובין דמוקרטיה באדיבות דונלד טראמפ, אני מעדיף את האופציה השנייה.
שנית, אפשר לתמוה למה סולברג נזכר להזדעק רק עכשיו ולא עשה זאת כשמחנה השמאל קרא לממשל ביידן להתערב כאן. אני ממש רוצה לקוות שהדבר נובע דווקא מהערכה יתירה שסולברג מעריך את הפרופ' כהן-אליה, ולא חלילה מטעמים פסולים אחרים.
וכעת לגופו של מכתב: בעצם, יש שני חלקים בסך הכל בדבריו של סולברג, הראשון הוא ההשוואה לקריאה ההיסטורית של האחים החשמונאים למעורבות זרה רומאית. כשהמסר הוא שמדובר בעניין לא בריא, וכפי שבזמנו הובילה ההתערבות הזרה בסופו של דבר לשלטון רומאי בארץ הקודש, כך חלילה ייגזר גורלה של ישראל אילו יתערבו לנו. בחלק השני הוא משגר עקיצה מילולית לעבר השופט עמית, בהזכירו את מערכת 'זיהוי עמית או טורף' והאמירה - הספק מלגלגת על עמית ספק מתחננת לפרופ' - ולפיה עמית הוא 'עמית ולא טורף'.
נבחן תחילה את הטיעון, האם יש דמיון בין החשמונאים והרומאים למשפטנים ולאמריקאים. אני חושב שגם סולברג לא מעלה על דעתו שטראמפ מתכוון לכבוש את מדינת ישראל, מה גם שמעורבות אמריקאית בענייני הפנים שלנו הייתה כאן בערך מאז הקמת המדינה, ולמרות זאת עדיין לא התמקם מושל אמריקאי בבלפור.
גם ההשוואה בין החשמונאים לעימות בין עמית ובין פרופ' אליה מתמיהה: האם סולברג משוכנע שמדובר כאן בפוטנציאל נפיץ של מלחמת אחים? האם הוא חושב שעמיתו לכס השיפוט ירצה לשמור על כוחו הבלתי חוקי גם במחיר דמים חלילה? האם הוא משוכנע שלגיטימי להגן על מעמדו של בג"ץ גם אם ישראלים יצאו לרצוח את אחיהם ברחובות בגינו?
ככלל, סולברג גם מצטייר בעמדת כותב המכתב כמי שמגיע מהאו"ם, האם הוא לא סבור שהוא שייך לאחד הצדדים? ואולי כדאי שיאמר זאת בקולו המלא? ואולי דווקא אם יעז להוביל ולהפגין קו עצמאי מוחלט בבג"ץ, כזה שמרסן אותו ואת כל המערכת המשפטית, תימנע כאן אותה מלחמת אחים מסוכנת שהוא חושש מפניה? האם מצב חמור כל כך לדעתו מתיר לו לשתוק ולהמשיך להישאר 'ממלכתי' וכנוע?
אבל במבט עמוק יותר, כדאי להסתכל על עצם שליחת המכתב, יותר מזה על הפצתו בידי דוברות הרשות השופטת, כדי להבין את משמעות העצומה של פרופ' כהן-אליה. הרי מכתב כזה, בוודאי בתפוצה כזו, לא היה יוצא אם לא הסכמתו - גם אם בלית ברירה - של השופט עמית, וזאת חרף העובדה שהמכתב מכבס את הכביסה המלוכלכת של העליונים לעיני כל. הסכמה כזו משמעה שגם הוא מבין את השפל המעמדי והתדמיתי אליו הגיעה המערכת שהוא מופקד עליה, ובעיקר, הוא מבין שטראמפ עשוי עוד לאמץ את העצומה וללכת עליה.
וכאן אני מגיע לשורת הסיכום החשובה במיוחד: דווקא עכשיו, ודווקא אחרי המכתב, חייבים להצטרף לעצומה הזו וחייבים לקוות שהיא תגיע לידיו של טראמפ ולכל הפחות תעורר את האפשרות של התערבות מצדו. אולי זה יאפשר, לפחות לממשלה הבאה, לחולל כאן רפורמה משפטית של ממש.