לרגל יום פטירתו: הרב דוד דודקביץ, ראש ישיבת רועה ישראל ורב היישוב יצהר, סיפר על מורו ורבו הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
"אני חייב לר' שלמה זלמן את כל פתיחת עולם התורה שלי. מי שפתח לי את השערים ושבר לי את כל המחיצות עם העולמות הרחבים של התורה - זה היה רבי שלמה זלמן. הדמות שלו, האישיות שלו והמידות שלו - הן שהמסו לי את הלב", סיפר הרב.
הרב דודקביץ סיפר כי בדרכו לאזור שכם הושלך לעבר רכבו בקבוק תבערה. הבקבוק פגע ברכב, אך בחסדי שמים האש לא גרמה לפגיעה בנוסעים והם יצאו מן האירוע ללא פציעות.
לאחר המקרה התעוררה אצלו שאלה הלכתית: האם עליו לברך ברכת הגומל. מצד אחד מדובר בסכנה ממשית לחיים, ומצד שני ראה מאמר הלכתי שבו נטען כי במקרים כאלה אין בהכרח לברך.
הוא פנה אל הרב שלמה זלמן אויערבך והציג בפניו את פרטי המקרה ואת צדדי הספק. לאחר ששמע את הדברים שאל אותו הרב תחילה שאלה אחרת: אם אתה סבור שמדובר בסכנה כזו, מדוע אתה נוסע בדרך הזאת?
הרב דודקביץ' השיב כי למרות הסיכון הוא רואה בנסיעות הללו חלק ממצוות יישוב הארץ ומאחריות לחיים היהודיים באזור.
לאחר ששמע זאת אמר לו הרב שלמה זלמן: אם כך אתה מבין את המציאות, ואם אכן יש כאן סכנה ממשית כפי שתיארת - הרי שאתה יכול לברך ברכת הגומל.
עוד סיפר הרב כי באותם ימים, הנסיעות ביהודה ושומרון היו מתבצעות לעיתים קרובות בטרמפים. התחבורה הציבורית הייתה מועטה, ולעיתים הייתה מכונית אחת בלבד שנוסעת לאזור מסוים.
הרב שהיה נוסע כך באופן קבוע, הסתפק בשאלה הלכתית הקשורה לנסיעות הללו - בעיקר בענייני ייחוד כאשר נוסעים ברכב עם אנשים שאינם בני משפחה.
הוא פנה אל הרב שלמה זלמן אויערבך ושאל כיצד יש לנהוג במציאות הזו. הרב הקשיב לתיאור המצב בפועל - כיצד נראית התחבורה באזור, כיצד אנשים נאלצים להסתמך על טרמפים ומהם התנאים בשטח. לאחר שהבין את המציאות, כתב תשובה הלכתית מפורטת שבה התיר את הדבר בתנאים מסוימים.
עם זאת, הוא הוסיף הסתייגות עקרונית: גם כאשר יש מקום להקל בגלל המציאות, אין לראות בכך מצב אידיאלי. לדבריו, יש לשאוף תמיד למצוא פתרון טוב יותר.
את העיקרון הזה ניסח הרב במשפט קצר: אפשר להקל במציאות הקיימת - אבל צריך להתאמץ למצוא דרך טובה יותר.