שימו לב לסיפור הבא: עו"ד רואי כחלון מונה לפני כשנתיים לממלא מקום נציב שירות המדינה, לאחר מינויו לתפקיד היועמ"ש לממשלה אשר התנגדה למינוי מלכתחילה הודיעה באופן "מפתיע" כי פתחה נגדו בחקירה משמעתית על כתיבת פרטים לא נכונים בקורות החיים שהגיש, מזה כ-14 חודשים יושב עו"ד כחלון ומחכה שתינתן החלטה במקרה שלו ואפילו תלונה שלו בנושא לנציב התלונות נמצאה מוצדקת אבל היועמ"ש לא מוצאת זמן מסתבר לקבל את ההחלטה הפשוטה בנושא ואפילו לא להגיב לנציב שביקש את התייחסותה.
כאשר התפרסמה קבלת התלונה נגד היועמ"ש תגובות עיתונאים לא איחרו לבוא, כך כתב למשל כתב כאן 11 מיכאל שמש: "הרפורמה הראשונה במערכת אכיפת החוק: להפסיק את הסחבת הנוראית במערכת האכיפה על חשבון חיים של אנשים.
לאדם הפשוט אשר אינו עוקב אחרי מעללי מערכת המשפט תגובה כזו יכולה אולי להישמע הגיונית, מערכת שמעכבת החלטות ולא עובדת בצורה יעילה משמע סחבת, אבל מי שקצת עוקב אחרי ההתנהלות רואה שממש לא מדובר פה בסחבת אלא בשיטת פעולה מכוונת, שיטת פעולה פוליטית ואפקטיבית לשליטה של מערכת המשפט על אנשים, מינויים ומדיניות.
לפניכם סקירה קלה ולא ממצה בכלל של מקרים בהם התקיימה "סחבת" בזמן האחרון:
*שנתיים ועשרות בקשות הארכה וגם אי הגשות בזמן ללא רשות בית המשפט לקח ליועמ"ש להגיב לבג"צ בעתירה נגד ועדת הרוגלות בזמן שהמינוי מוקפא ולוועדה אין יכולת לעבוד ולבדוק חדשות נגד אחת החשדות הקשות במדינת ישראל של התנהלות עבריינית של מערכת המשפט, אחרי שנתיים של מניעת עבודה הודיעה הוועדה על התפטרותה.
* 6 שנים לקח ליועמ"ש להגיש כתב אישום נגד ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי אחרי שהיועמ"ש הודיע לבג"צ שצריך לפסול את בן ארי מלהתמודד לכנסת כי עוד רגע מגישים נגדו כתב האישום, כמובן שבכל הזמן הזה לח"כ לשעבר מיכאל בן ארי לא מתאפשרת הזכות הבסיסית להתמודד כמו כל אזרח לכנסת, בן ארי פנה ודרש שוב ושוב תעמידו אותי לדין כבר תסיימו עם העינוי הזה, הרי הבטחתם לבג"צ שעוד רגע מוגש כתב האישום ובמסדרונות הפרקליטות דממה.
*היועצת המשפטית לממשלה מסתבר לא מצאה במשך חודשים ארוכים זמן להגיב מה דעתה בקשר לבקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם כאשר מחלקת החנינות במשרד המשפטים פנתה אליה שוב ושוב לא נשמע קול ולא עונה ממשרד היועמ"ש מה שמעכב את הבקשה ואת הטיפול בה.
* עשר שנים לקח למשפט של עו"ד רונאל פישר בפרשת השחיתות שהרעידה את הפרקליטות, בעקבות כשלי חקירה והזמן הממושך עו"ד פישר אפילו לא נכנס לכלא.
* יותר מעשור שרות דוד הפרקליטה הבכירה לשעבר שנחשדה בשחיתות עדיין לא הורשעה ולפי פרשנויות "הכשלים" שנעשו במקרה פישר ייתכן וגם יימנעו ממנה להיכנס למאסר.
המשותף לכל המקרים האלו ורבים מאוד אחרים הוא השימוש ב"סחבת" לטובת קביעת מטרות פוליטיות, הפרקליטות יודעת כי על ידי השימוש במריחות מכוונות הם מחסלים מינויים, מונעים התמודדות פוליטית, מענים חשודים וקובעים מדיניות, בידיעה שברוב המקרים לאנשים שנמצאים תחת חרבם אין את הכוח לעמוד מולם והם בסופו של דבר יוותרו ויכנעו ואפילו אם לא יכנעו הם מקעקעים את אותם אנשים כמושחתים בציבור וכשהתיק נסגר בסוף ללא כלום השם הרע נשאר ואף אחד לא שומע על הסגירה.
אחת הדרכים הכי טובות לדעת האם משהו מסוים הוא בגלל חוסר יכולת או חוסר רצון היא בחינה של העקביות לאורך הזמן מכיוון וכאשר אין יכולת לפעול ביעילות אז גם כאשר קיימים מקרים שנוחים ליועמ"ש זמן המענה אמור להיות ארוך ולא יעיל, אך אף אחד לא הופתע למשל מה"יעילות" שגילתה היועמ"ש רק לאחרונה בעניין הבג"צ להדחתו של שר הפנים כאשר הגישה *לפני הזמן* את תגובתה, ממש מופת של יעילות במקרים שזה משתלם לה פוליטית.
אבל לא רק היועמ"ש והפרקליטות משתמשת בשיטת ה"סחבת" לחיסול פוליטיים וייתכן שאין אף מומחה ממנו מבית המשפט העליון.
3 שנים לקח לבית המשפט העליון לפרסם את פסיקתו נגד חוק ההסדרה כאשר בזמן הזה עומד צו שמקפיא את החוק ופוגע בפועל באלפי משפחות שההסדרה הייתה מאפשרת להם חיים נורמליים, ומתי הפסיקה התפרסמה? במקרה כאשר הממשלה שהעבירה אותו התפרקה ולא הייתה פנויה ובעלת אפשרות להגיב לבית המשפט העליון.
לעומת זאת כאשר בית המשפט העליון החליט לעשות הפיכה חוקתית שניה ולפסול חוק יסוד שדן בסמכותם בחרו בבית המשפט העליון לפרסם את פס"ד תוך מספר חודשים ומיד אחרי ה7.10 בזמן שכולם במלחמת קיום והדבר האחרון שמעניין אותם זה מה קורה במערכת המשפט גילו שופטי העליון פתאום יעילות מפתיעה.
דבר זה הוא שיטה ידועה בבית המשפט, דחיית פרסום פס"ד במשך זמן רב עד אשר נמצא הזמן ה"נוח" לשופטים, פסיקות נדחות במשך זמן רב עד אשר נמצא עיתוי פוליטי טוב לשופטים ופסיקות מהפכניות קורות באופן "מקרי מדי" בזמנים שבהם אין לרשות המחוקקת והמבצעת יכולת לענות כי הם עסוקים בדברים אחרים.
במערכת המשפט בישראל אין "סחבת" יש שימוש בעינוי דין ככלי פוליטי, המערכת יודעת לעבוד מצוין כשהיא רוצה וגורמים בה בוחרים באופן מודע להשתמש בעינוי הדין כדי להרוויח רווחים פוליטיים, מול מינויים, מול אנשי ציבור, כדי להשכיח מקרים שהם לא מעוניינים בהם וכדי לקבוע מדיניות.
אין ספק שצריך לחוקק חוק אשר יגביל את זמן מתן פס"ד או הגשת כתב אישום אך בעניין זה נציין רק את דבריו של השופט יצחק עמית לחבריו לשפיטה כאשר התלוננו שבית המשפט העליון פועל בניגוד לחוק מפורש:
"אנחנו עושים את זה בכוונה, כדי לא לשלול מהשופטים את שיקול הדעת, ואסור שתהיה אחידות בענישה כי זה יגרום לשופטים לגזור עונש שהם לא מאמינים בו רק כי העליון קבע מתחם שהם יהיו מחויבים לו"..."לא נראה לי החוק הזה".