אני פונה אליך לאחר שראיתי את מכתבך בתגובה לפנייתו של פרופ' משה כהן-אליה בעניין פנייתו למדינות זרות לשם הטלת סנקציות על שופטי בית המשפט העליון, ואני מקווה כי תבחר להשיב גם למכתב זה.
שמחתי ואף הופתעתי לראות כי בחרת לענות לפנייתו של פרופ' כהן-אליהו. מדובר בנושא חשוב וקריטי, וראוי שעמדתך תישמע בו. במקרה זה, דעתי, כמו גם דעתם של רבים אחרים, קרובה יותר לעמדתך מאשר לעמדתו של כהן-אליהו. גם אני סבור כי מדובר במעשה קיצוני, הפוגע בריבונותה של מדינת ישראל, וכי הנזקים שעלולים להיגרם ממנו עולים לאין שיעור על כל תועלת אפשרית.
עם זאת, תשובתך מעלה קושי משמעותי ביחס לרציונל שאתה מבקש לייצג. זאת, כאשר במקביל, התנהלותך בבית המשפט העליון מחזקת את התומכים בשיטה זו ומשכנעת את המתלבטים בנחיצותה.
אין זה סוד כי מינויך לבית המשפט העליון עורר תקווה רבה בקרב רבים מן המחנה הלאומי, שקיוו כי יהיה להם קול ואצבע בבית המשפט העליון, אשר נתפס בעיניהם כנשלט בידי קבוצה סגורה, שעמדותיה שונות בתכלית מאלה של רוב הציבור בישראל, ומייצגות קבוצה קטנה וקיצונית. במשך זמן רב נאבקו נציגי המחנה הלאומי על מינויך לבית המשפט העליון, ובשתי הזדמנויות שונות אף פעלו שופטים כדי למנוע את המינוי. גם כאשר מונית לבסוף, בניסיון השלישי, שילם המחנה הלאומי מחיר לא קטן לשם כך, בדמות מינויים של שני שופטים המזוהים עם הצד האחר.
לצערנו, התנהלותך בשנים האחרונות פגעה פגיעה קשה באמון הציבור בשיטה. פעם אחר פעם השתתפת במתן צווים נגד החלטות ממשלה וחוקי הכנסת. ישבת בהרכבי "סניוריטי", שבהם היה ברור, עוד בטרם הדיון, מה תהיה התוצאה, ושימשת, הלכה למעשה, חותמת גומי להתנהלותו הבלתי תקינה של השופט עמית, אשר בחר הרכבים כדי להגיע לתוצאות הרצויות בעיניו. גם בימים אלו ממש קיימים מספר צווים על תנאי שנחתמו על ידך נגד ממשלת ישראל והכנסת, צווים הפוגעים בפועל, כבר עתה, בבחירתו הדמוקרטית של הציבור ובנבחריו.
יתרה מכך, גם כאשר היה בידך למנוע את אחד מפסקי הדין האנטי-דמוקרטיים והבלתי חוקיים ביותר שניתנו במדינת ישראל, בעניין פסילתו של חוק יסוד, באמצעות הימנעות מפרסומו במועד שבו דרשה זאת ממך נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, בחרת להיכנע ולפרסם את פסק הדין, אף שידעת מהו הנזק הכבד שייגרם בעקבותיו.
ייתכן כי עמית אינו יריב אישי שלך, אלא עמית למוסד. אולם מבחינה אידיאולוגית, מדובר ביריב מובהק, שאינו בוחל, כך נראה, באמצעים שונים, גם כאלה שאינם חוקיים ואינם דמוקרטיים, כדי לכפות על הציבור את רצונו. אתה, למרבה הצער, בחרת לשתף עמו פעולה במקום לעמוד על שלך.
לא מכבר ציינו את חג הפורים. כאשר אסתר המלכה ניצבת מול דודה מרדכי, הוא אומר לה, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". דברים אלו יפים גם בעניינך. אני מקווה כי תיתן בידי מי שמבקשים תיקון אמיתי בתוך מדינת ישראל, ולא באמצעות פנייה לזרים, את האמונה כי הדבר אפשרי, וכי יש מי שנכון להיאבק למענם.