מאז הסכמי אוסלו הוראיים עמנו במדינתנו לא חדל לצאת למלחמה להגנתו ופעם אחר פעם לאחר שהגיע לעליונות מינימלית על חמאס, נדרש מצה"ל להתקפל בשם מושג שהפך מזמן לערטילאי לגמרי במחוזותינו ולמלת קסם ריקנית מכל תוכן ערכי, המלה 'שלום'.
את משמעותה האמתית הובהרה ע"י הקב"ה בעצמו בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, ו-ח) 'וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם: וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב: וְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֥ם לֶחָֽרֶב:', א"כ השלום הוא המצב בו אנו שולטים שליטה מוחלטת על אוייבינו כשהם אפילו מחוסלים על ידינו. רק אז ניתן להבין מדוע שלום הוא סוג של שלמות, מצב בו אין עוד דאגות לעתיד.
לכן התפישה הישראלית של השלום איננה אלא איצטלה אומללה להפסקת אש זמנית, איזה מין הודנא מצדנו העולה למדרגת שלמות עליונה בה ההווה עולה למדרגת עולם הבא עלי אדמות, תוך עיוורון מוחלט בכל הנוגע לעתיד. זו עצם המנטליות המערבית, בה ה'עכשיו' עומד במרכז החשיבה והעשייה תוך התעלמות מדאגות לעתיד הרחוק, כולה רצון היחלצות מהצרה המיידית גרידא. משום כך, וכפי שציינתי כבר במאמרים קודמים, יש כאן ביטוי למנטליות גלותית המצמקת נצחון להצלה מנזק מיידי, וזו כל קוצפציה.
מחונך על ברכי מנטליות גלותית אומללה זו, הוענק לצבא היהודי הנפלא שלנו את השם המשפיל של 'צבא הגנה', ודי לתת את הדעת על חמשת המשפטים שניסח דובר צה"ל הבוקר בהצהרתו כדי לעמוד על עומק המנטליות הגלותית הזו, בהם חוזר המונח 'הגנה' באופן כרוני:
במסגרת מאמץ משימת ההגנה הקדמית .. כוחות אוגדה 91 החלו .. בפעילות קרקעית ...להרחבת מרחב ההגנה הקדמי. ... היא חלק מהמאמץ לביסוס ההגנה הקדמית, ... וחיסול מחבלים הפועלים במרחב, לצורך הסרת איומים ויצירת שכבת ביטחון נוספת לתושבי הצפון. ... ממשיכים ...במשימת ההגנה ... צה"ל ימשיך לפעול בעוצמה ...ולא יאפשר פגיעה באזרחי מדינת ישראל.
הבורות ההיסטורית, ועוד יותר התרבותית והאינטלקטואלית, של החברה בישראל עושה שאפילו משמעותו של המושג 'צבא' שובש אצלה. הלא פסוק מלא הוא בבמדבר (לא, ז) 'וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה֖' אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר' שמשמעותו 'צרו על מדין', וכפי שהסביר דון רבי יצחק אברבנאל שר האוצר של ספרד האינקוויזיטורית בכותבו: 'אמר ויצבאו על מדין להגיד שצרו על ערי מדין אחת לאחת וילכדום ויהרגו כל זכר רוצה לומר האנשים הזכרים אנשי המלחמה', דברים המעוגנים היטב בילקו"ש. א"כ, צבא הוא כח התקפי נגד אוייב, לא כח מתגונן!
כל בר דעת מבין שלא מנצחים אוייב אכזר בפעולות הגנה, אלא בפעולות התקפה ורמיסת האוייב, אא"כ מתייחסים להגנה בצורה יותר בן גורריוני ככוח 101 שתפקידו היה לנקום על כל פגיעה בנו! כאיש הרחוק מלהימנות על חסידי בן גוריון, חייב אני להודות שמר נתניהו לא הגיע עדיין לקרסוליו בתחום זה.
את פעולות כ'עם כלביא' או אף כ'שאגת ארי' יותר חביבות עליו משום שאין בהן כ"כ סכנת חיים. אף אם ח"ו יפול מטוס, זה חייל אחד או שניים שיפלו קרבן, אבל מלחמה קרקעית הגובה לדאבוננו מחיר נורא וכואב, כך שיעשה הכל כדי להימלט מתשלום פוצע זה. אבל גם אנחנו מוכנים לעשות הכל למנוע דם ודמעות מאלמנות ויתומים, אז מה עלינו לעשות?
ובכן לשים קץ לגישה שחוששני שהיא עומדת בינתיים ביסוד תפישתו, לפיה אפשר להסתפק בהתקפה שאינה כרוכה במחיר כבד, והיא גישה שלא היה לה מקום בשום מצב מלחמתי בעולם כולו עד שבאה השמאל הישראלי שהמציא רעיון לפיו למען ה'שלום' השברירי ואף הרוע מעניקים חסות, הגנה, שטחים, נשק ושלטון לאוייבינו המנוצחים - כנראה כדי להודות להם על אכזריותם - והחליט ליישם שיטה מזוכיסטית זו דווקא במזה"ת, בו רק כח החרב קבע תמיד את אופי המציאות, מדיניות שאינה מאפיינת מדינה עצמאית אלא מדינה במצור ומצוק. על פיה מגיעים לאבסורד של כיבוש במחיר דמים כבד את דרום לבנון, ואחרי כן לסגת ממנו, כך חיילי צה"ל יכולים להפוך ל'כלים חד פעמיים' ח"ו, שמחליפים אותם בכל סיבוב צבאי וח"ו להעלותם כקרבן על מזבח אכזריות החיזבאללה ומחיר דמים כבד חוזר ר"ל במחזוריות מנטלית חולנית כרונית!
הפתרון הלאומי המוסרי היחיד הוא מה שרה"מ מסרב בעקשנות בלתי מוסברת לנקוט בו, וכבר עשרות בשנים, וכתוצאה מסירובו מביא לידי חידוש בלתי פוסק של המבצעים המלחמתיים ברצועה ובלבנון ועוד, והוא, החזקת השטח הנכבש בכל מקום ממנו הותקפנו, והכל על אף שהדבר מגיע לנו עפ"י החוק הבן לאומי. במילים אחרות: הפתרון האמיתי הנכון היחיד הוא קיום דבר ה', קרי כיבוש הארץ! ושירגעו האומללים מן השמאל, אינני מזמין כיבוש יזום, אלא אני בא להגיש את המחיר הבלעדי המסוגל להכאיב לאויבינו הערבים, וכך להביא אותם לחדול מהתקפות, והוא איבוד הקרקע והשטח, וזה דווקא משום שיש להם כבוד עליון לקרקע ולשטח. הם אינם חולים כיהודים המסוגלים לאמץ 'אוגנדה' כלשהי! בכל מלמות העולם המנוצחים שילמו הכנעתם בוויתור על שטח, כך גרמניה, איטליה, ספרד ועוד.
לכן כל המסרב להעניש את האויב באופן היחיד השובר את רוחו ומגמותיו הרצחניות, לא יוכל לרחוץ ידיו ולומר ידינו לא שפכו את הדם אם ח"ו יישפך! ואינני בא להטיל אחריות של טעות כזו אם תהיה ח"ו רק על רה"מ, אלא על כל חברי הממשלה כולה אם הם אינם נאבקים בכל כוחם נגד הטירוף המזוכיסטי הנ"ל.
וזאת המגמה המחרידה הזו היא זו שאנו מבחינים בה כיום, שהרי על אף שהנשיא טראמפ נתן יד חופשית לרה"מ שלנו בטיפול לבנון, ועל אף שברור שהגיעה השעה לרסק אחת ולתמיד את החיזבאללה ולתפוס את כל השטח המסוגל לאיים רצינית על מדינת ישראל, קרי עד הליטני לפחות, רה"מ רץ אמוק לשיחות 'שלום' עם לבנון! זו בושה וחרפה, ודריכה כל גופות חיילינו שהקריבו את עצמם כבר מראשית המלחמה בלבנון. זקוק עמנו לא רק לתפילה, אלא ללחץ על כל חברי הממשלה על מנת שיעזבו גישה פסולה ובלתי אחראית זו ולא יהפכו לאדריכלי מלחמות נוספות בעתיד.
הכותב הוא נשיא ישיבת ההסדר 'אור וישועה' חיפה