הרב יהודה עמיחי, ראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, ספד לרב ניסים כהן, דיין בבתי דין לגיור ורב בית הכנסת הספרדי בפסגות, ותיאר את שנות עבודתם המשותפות ואת דמותו הייחודית.
"שנים רבות עבדנו יחד, ישבנו בהרכבים בבתי הדין. היית מהמיוחד שבחבורה. איך אני יודע שהיית האחד המיוחד שבחבורה? פשוט - כשאני אומר למישהו תראה איך הרב ניסים, התשובה שלו היא: הרב ניסים הוא מיוחד".
עוד הוסיף ותיאר את גדלותו התורנית. "היית אדם מיוחד בכל התכונות, היית תלמיד חכם עצום. כתבת ועסקת בהלכות גיור שנים רבות. היית מתעסק בהלכות הקשות והמחודשות הללו. אלף נכנסים לתלמוד ואחד יוצא להוראה - אתה ידעת להורות, ידעת איך להכריע, לא נכנסת לפלפולים ולא לכל מיני דברים אחרים, פסקת את ההלכה כפי שהיא".
הרב עמיחי הדגיש גם את שיטתו ההלכתית ואת שקידתו בלימוד. "המכתבים שלך שנכתבו לגדולי ישראל - הכל נבע מתוך אותה תורה מיוחדת שהייתה נר לרגליך כל הזמן. אני זוכר את הימים שתמיד היה לך 'כף החיים' בתיק. גם בתוך הדיונים, הרב ניסים יושב ולומד כף החיים, עומד ולומד, חוזר ולומד. הפסיקות שלו היו כל כך נקיות, כל כך טהורות".
בהמשך דבריו ציין את יושרו ואת נאמנותו לפסיקה ההלכתית. "הייתה פעם שאמרתי לך - זה לא יעבוד התשובה הזו, התשובה הזאת. אמרת לי: אני כותב את מה שאני חושב, זה מה שאני חושב וזה מה שהתורה אומרת לי".
עוד עמד על זריזותו הרבה. "היה זריז במלאכתו מאין כמותו. היה מגיע לבית הדין בנסיעות ארוכות מפסגות, כמעט תמיד ראשון וזה אחרי שהתפלל בירושלים, בקריית גת או במקום אחר. הייתה לו זריזות מיוחדת".
הרב עמיחי הוסיף ותיאר את מסירותו לתהליכי הגיור. "ביום שני בבוקר הוא היה אצלי. דיברנו על נקודה בענייני הגיור. אמרתי לו - יש פה תעודות, תיקח ותטפל. מיד לקח כדי לזרז את ההליך. אמר לי: בוא נעשה את זה עכשיו, למה לדחות? הייתה לו זריזות מיוחדת".
עוד הדגיש את יחסו למתגיירים. "הוא אהב את המתגיירים אהבת נפש. היה חשוב לו שלא יסבלו, שיעברו את התהליך במהירות, בטוב ובנעימות. כשהיו מקרים קשים - היה מעלה את הנקודה הזו כדי להקל ולעזור".
לצד זאת תיאר את מסירותו הרבה גם בנסיעות ובמאמצים, ואמר כי, "היה נוסע לצפון שלוש פעמים בשבוע - לצפת, לקצרין, לטבריה ולחיפה, ופעם בשבוע לדרום. גם כשנחלש, לא התלונן ולא ביקש להקל, והמשיך להגיע ולעזור".
לבסוף עמד על דמותו החינוכית. "הוא היה דיין, אבל יותר מדיין - הוא היה מחנך, נשמה של מחנך. בכל חג היה מגיע למרכזי קליטה, עושה מסיבות לילדים, חידונים ושיעורים, כדי לקרב אותם ולהאהיב עליהם את החג. זו הייתה נשמה מיוחדת".
הרב שלמה יוסף וייצן, רב היישוב פסגות, ספד אף הוא לרב נסים כהן והתייחס להלם מהסתלקותו ולחלל שהותיר אחריו. "יום שלישי עוד נפגשנו איתו בתפילה והנה תוך יום התעלה לגנזי מרומים".
הרב וייצן עמד על דמותו המאירה של הרב כהן והשפעתו על סביבתו, ואמר כי, "כל אחד הוא אור לעצמו, אבל הוא אור עד כמה שהוא יכול לכל החבורה, והרב ניסים היה אור גדול בשבילנו, כאן הדאגה היא גדולה כי החלל הוא גדול, ממש חלל גדול שעלינו למלא".
בהמשך דבריו הדגיש את מידת ההתמדה שאפיינה את הרב כהן. "היסוד לכל האישיות של הרב ניסים זה התמדה, הרצף. כל עשייה היא חוזרת על עצמה עוד פעם ועוד פעם. הרב ניסים אהב ללמוד, להבין עד הסוף, אבל לא למשוך ויכוחים סתם. הבנו - אין עוד מה להבין, עוברים הלאה".
הרב וייצן תיאר גם את צניעותו ופשטותו, לצד הצימאון הגדול לתורה שליווה אותו לאורך כל חייו. "הכל פשוט, משפחה פשוטה, אבל צימאון ענקי ללמוד תורה. גם אחרי עשרות שנים אותו צימאון לא פסק".
בהמשך עמד על פועלו החינוכי והמשפחתי. "בליל שבת, אחרי הסעודה, הרב ניסים היה יושב ולומד עם ילדיו שעות על גבי שעות. לא צריך לדבר - תלמד תורה עם הילדים". עוד ציין כי פעל רבות למען ילדי היישוב והקהילה, והקדיש מזמנו לחינוך וללימוד.
נושא בעול עם הציבור. הכל בלי חשבונות, בלי כבוד, בנקיות לשם שמיים. אלו עשרות שנים של עשייה יום־יומית של תורה ולימוד".