אם המילים "זמן חורף" מעוררות בכם תחושת דריכות, אם אתם יודעים בדיוק מתי לוח המודעות בישיבה הופך למרכז היקום, ואם המושג "פיזיותרפיה" מזכיר לכם בעיקר תירוץ יצירתי ליציאה לדייט חשאי - הספר הזה נכתב עבורכם.
אריאל פייגלין, עיתונאי ובוגר ישיבת עתניאל, לקח את כל אותם רגעים קטנים שמרכיבים את חייו של בן ישיבת ההסדר וארז אותם לתוך אוסף סיפורים קצרים חינני ומפתיע - "הישיבה על הג'בל ממול", שיצא בהוצאה עצמית.
לא פרוזה, לא עיון - פשוט ישיבה
קשה להגדיר את "הישיבה על הג'בל ממול" בכלים ספרותיים רגילים. זוהי אינה פרוזה סדורה עם עלילה ליניארית, אלא פסיפס של סיפורים מהסוג שבזמני היה נתלה על לוחות המודעות בישיבות או נכתב בעלונים המיועדים לחיילים. פייגלין כותב בסגנון אישי, "בגובה העיניים", ומשוחח עם הקורא על נושאים שרק מי שטבל במקווה הישיבתי יוכל להעריך באמת.
פייגלין כותב על הצירים המרכזיים המקיפים את חיי הבייניש: הווי הישיבה בין הכתלים; השירות הצבאי (שנה וארבע!); עולם הדייטים המורכב (או "סדר נשים" בגרסת המציאות); ואוסף פרקים המוקדש למועדי השנה. למרות שהכותב מביא את הניחוח הספציפי של ישיבת עתניאל, כל מי שעבר בשעריו של מוסד "הסדרי" ימצא שם את עצמו. מתברר שבין הגולן לירוחם, השפה היא אותה שפה וההווי הוא אותו הווי.
עין חדה ואוזן כרויה
הכוח הגדול של פייגלין טמון ביכולת שלו לתפוס את הרגע. הוא עיתונאי בנשמתו, ומזהה את הניואנסים הדקים ביותר: מהמירמור הקליל שבקולה של אשת הרב שתכננה חיים פשוטים ומצאה עצמה בתפקיד "הרבנית" בעל כורחה, דרך הלחצים החברתיים המניעים את הקליקות בבית המדרש, ועד עקיצות מושחזות על הרגלי ההיגיינה של הבייניש המצוי.
כשמובא בספר נוסח שלם של סיום סדר שנערך בישיבה הרי שלא מדובר בדבר תורה משעמם. במקום זאת אנו מקבלים קטע פואטרי סלאם משעשע המופיע תחת הכותרת "אני עם נשים סיימתי", ומתאר את השתלשלות ה"רומן" עם כל אחת מהמסכתות בסדר.
גם בפרקים העוסקים בשלב הצבאי, פייגלין מצליח למצוא נקודות אור מצחיקות לצד הקשיים ותהליכי ההתבגרות. היופי שבכל הסיפורים הללו הוא שעל אף חריפותם ושנינותם, הם ספוגים בהערכה עמוקה לתקופת החיים הייחודית הזו, הבונה את אישיותם של בוגרי ישיבות ההסדר.
בין הצחוק לדמעה
לצד הצחוקים הרמים שליוו אותי לאורך פרקים רבים - ויש בספר הומור דק ומלוטש שקולע בול למטרה - מבליחות בספר גם נקודות של עומק וכאב. פרקי הזיכרון לחברים שנפלו וקטעי ההתבוננות על מועדי הזיכרון מעניקים לספר רובד נוסף. הם מזכירים לנו שמאחורי כל הבדיחות והסלנג הפנימי, עומדת קהילה שנושאת על כתפיה אחריות רוחנית ולאומית כבדת משקל. הספר מוקדש לזכרו של חנן דרורי הי"ד, שנפל במלחמת "חרבות ברזל", עובדה המטעינה את הקריאה במשמעות נוספת.
שורה תחתונה: מתנה מושלמת לבין הזמנים
בואו נודה על האמת: זהו לא ספר לציבור הרחב. מי שאינו מכיר את הקודים הפנימיים עלול ללכת לאיבוד בין ה"נפקא מינות" ל"חבורות". אך עבור הבייניש - בעבר, בהווה או לעתיד - מדובר ברצף אנקדוטות עסיסי שמכניס חיות בחיי היומיום הישיבתיים. אגב ההומור הקליל מבהיר הכותב את דעותיו במגוון תחומים. הוא למשל מסביר שלתת לבחור לדבר עם בחורה בפעם הראשונה בחייו בגיל 21 ולצפות שהוא "יזרום בטבעיות" - זו דרישה קצת מוגזמת. אך נדמה כי הביקורת החברתית מושמעת תמיד מתוך אהבה וקשר למושאי הביקורת, ולא בהתנשאות.
אם יש לכם בבית בייניש מצוי, או שאתם מהסוג שנהנה לחזור אל חוויות הישיבה ולחיות אותן מחדש - אתם תהנו מאד מספר זה. מדובר בקריאה קלילה, מהנה ומלאת חן שמעוררת נוסטלגיה בריאה וגאווה מגזרית מוצדקת. בין הזמנים בפתח - זה הזמן לביטול תורה איכותי זה!