הרבנית טובה אליהו מתארחת לשיחה מיוחדת באולפן ערוץ 7 ומתארת את מסלול חייה מירושלים ועד צפת.
היא מספרת כי גדלה בבית דתי-לאומי שורשי, אך כזה שבו לימוד התורה האינטנסיבי, לא היה חלק מסדר היום. למרות זאת, כבר כנערה צעירה שלמדה בבית הספר "פלך", היא הרגישה בתוכה בעירה פנימית בלתי מוסברת. "אני לא יודעת באמת מאיפה זה בא לי, הרצון המאוד נחוש מגיל מאוד צעיר", היא משחזרת בערגה. "החלום שלי היה לא שאני אתחתן עם בן תורה, אלא שהבת שלי תהיה בת תלמיד חכם. אני חושבת שזה שאב אותי למקום הזה".
החלום הזה קיבל פנים ושם כאשר פגשה את מי שיהפוך לבעלה - הרב שמואל אליהו. היא נזכרת ברגע מכונן שבו הגיע אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל ואימו הרבנית - לבקש את ידה עבור בנו. "לא הבנתי אז את המשמעות המיוחדת שאדם גדול בתורה לא עשה פוזה של כבוד והגיע למשפחה 'רגילה'. הוא אמר 'אין לנו שום דרישות, אין בקשות, אנחנו רק רוצים שתתני לו ללמוד תורה'. אמרתי 'אני מבטיחה שאני אתן לו ללמוד תורה'. קיימתי את ההבטחה. שנים רבות אני פרנסתי את הבית".
ההבטחה הזו לא הייתה ויתור על עצמיותה - אלא להפך - מנוע לצמיחה. "אני מרגישה שזה שהייתי אשת חבר מאוד העצים אותי גם, ומאוד גידל אותי. בעצם גדלנו יחד - מתוך ההבנה שהתורה זה מרכז הבית שלנו", היא אומרת. השותפות הזו הובילה אותם אל עיירת הפיתוח שלומי, שם שימש הרב אליהו כרב המקום. עבור הזוג הצעיר ממרכז הארץ, המעבר לגבול הצפון היה בבחינת יציאה לשליחות חלוצית ברוח ישיבת "מרכז הרב".
בשלומי גילתה הרבנית עולם של פשטות וקדושה. "חשבתי שאני באה ללמד, אבל למדתי הרבה דברים במקום הזה. למדתי בעיקר איך מכבדים שבת".
המרחק מהמשפחה והבדידות הפיזית הולידו יצירתיות. הרבנית אליהו הקימה בשלומי את מה שניתן להגדיר כאחד הגרעינים התורניים הראשונים בארץ, ובהמשך פנתה לעולם התרבות והחינוך. יחד עם שותפתה, הרבנית סימה גץ, הקימה אולפן הקלטות מקצועי שהפיק סרטים וקלטות עליהם גדלו דורות של ילדים דתיים. "הרגשתי שעול החינוך מוטל אלינו", היא מסבירה את הדחף ליצור תכנים איכותיים שילמדו את ילדי ישראל תנ"ך וערכים בצורה חווייתית.
לאחר השליחות בשלומי עבר הזוג לצפת, שם מכהן הרב אליהו בתפקיד רב העיר כבר כארבעה עשורים. הרבנית מתארת חיים אינטנסיביים שבהם היא משלבת עבודה במשרה מלאה באולפנת מירון, גידול משפחה ברוכה, העברת שיעורי תורה והמשך העשייה היצירתית. "הרב לא היה רק הרב של צפת. היא הייתה חלק מכל הפאזל הענק הזה שנתבקשנו בעצם להתעסק בו. זאת הייתה משימה ממש. כי הרב היה מאוד עסוק בעשייה ציבורית. בעצם אני הייתי צריכה להחזיק את הבית, לעבוד".
מתוך הניסיון הזה, לרבנית יש מסר חד וחשוב לנשים ורבניות צעירות: "מאוד חשוב שאישה לא תהיה בעמדת המתנה. אלא שתהיה עסוקה בחיים שלה עצמה. שתהיה ניזונה מתוך עצמה. ברגע שהיא ניזונה מתוך עצמה, לדעתי, היא יכולה מאוד לשחרר ולתת לרב לעשות את המוטל עליו".
היא מדגישה את חשיבות העזרה בבית ככלי לעבודת השם. "בכל הרצאה שלי, אני אומרת, נשים יקרות, תקחו עזרה בבית. תעשו רק מה שאתם יודעות לעשות - ומה שאחרות גם יודעות לעשות, תיתנו להן".
התפתחותה הרוחנית העצמאית של האישה היא, בעיניה, תנאי לזוגיות בריאה ולבית של תורה. "היא צריכה להתפתח רוחנית כדי שיהיה ביניהם שיח. שיהיה עניין, שיהיה מעניין. זה לא יתכן שהרב יהיה עסוק בלימוד ובשיעורים ובהרצאות, ואשתו תהיה עסוקה רק בטיפול הטכני בדברים".
תפיסה זו הובילה אותה להקים את מדרשת "תכלת מרדכי" בצפת שם היא מלמדת "תורה נשית" - תורה שאינה חיקוי של הלימוד הגברי, אלא חיבור לפנימיות, לאגדה ולמשמעות הקיומית. "חז"ל היו הכי פמיניסטים. הקב"ה פמיניסט. 'כה תאמר לבית יעקב' - קודם כל תורה לנשים. כשלהן תהיה תורה - יהיה בסדר גם אצל הגברים".
למרות העומס והמחירים האישיים, הרבנית אליהו רואה במשפחה את מקור הכוח המרכזי. "הכוח שאנחנו נותנים להם, אחר כך עם ישראל זוכה בו", היא מסכמת בתובנה עמוקה על תפקיד האישה היהודית במרחב הציבורי והפרטי כאחד.
היא חותמת בציטוט מהרב קוק המלווה את חייה: "אני מרגישה שהמשפט שהרב קוק אומר, 'בן אדם יש לך כנפי רוח', מתקיים בי. שבאמת החיים המשותפים שלי ושל הרב, הצמיחו לי כנפיים וגדלתי".