אני זוכר את הלילה ההוא שבין רביעי לחמישי, שבועיים לפני ראש השנה. עשרות כלים חונים במדרון אחורי של גבעה שוממה ליד ירוחם.
מילואימניקים עייפים מגדוד יחמ"ם 252 שצאו לתרגיל ביום ראשון בלילה מתאספים לסיכום תרגיל נווט ותצפית. בחסות החשיכה מדלגים עם חמישיה (ג'יפ צה"לי) לנקודת תצפית חדשה, וביום יושבים בעמדת הסתוות, אוספים מודיעין, ומדווחים למפקדת האוגדה.
אמנון המג"ד מסיים לסקור את התרגיל, והגדוד מתארגן לנסיעה מנהלתית ארוכה דרך כבישי הנגב חזרה לבסיס צאלים.
כאשר אני חוזר מתפילת ערבית, אני קולט שאת ארז הַקַּשָּׁר שישב מאחור מחליפות שתי חובשות צעירות מה18-ג (אמבולנס צה"לי). חבושות קסדה, ממתינות לנסיעה. אורי, מפקד הנסיעה מזהה את מבטי המשתומם. "יהיה כיף, מה אכפת לך ...?". אני (הנהג) ממאן להתניע. החובשות חוזרות ל18-ג, וארז חוזר לשבת מאחורה עם הקשר.
שעתיים אחר כך, במהלך הנסיעה, אורי מקבל שיחה לנייד מלִבְנַת, החברה שלו שכבר קבעו תאריך לחתונה. "מה שלום לִבְנַת?" אני שואל את אורי בתום השיחה. "ברוך ה' מצוין" עונה אורי "במסיבת גירושין של אחותה, באיזה אולם בתל אביב." (מסיבה לא צנועה בלשון המעטה, אחסוך מכם את הפרטים).
ערמה של חבר'ה על הדשא
חברה מעורבת בצה"ל היא שוק בשר. אנשים לא חושבים משפחה. כאשר הם מתעוררים, לפעמים זה כבר מאוחר מידי. רבים מחברי לנשק מצאו את עצמם יום אחד גרושים. ככה זה שבתור מילואימניק נשוי אתה מפרלטט לילה שלם עם קצינת הקישור, או בכל נסיעה מנהלתית (כי במבצעית אסור) אתה מעלה חובשת צעירה על החמישיה כדי שיהיה כיף.
מנקודת מבטם של המעורבים במערכת היחסים שבין רבים מהמילואמניקים בגדוד שלי לחיילות - העסקה היתה משתלמת. Win-win. הסדירות הצעירות קיבלו את תשומת הלב שאותה חיפשו, והמילואימניקים באו על סיפוקם. מבחינתי זה היה אתגר מורכב.
זהירות, אסור כרת
כיום במבט לאחור, איש משפחה עם ילדים, אני מבין שחיזור של מילואימניק אחרי חיילת צעירה הוא קצר רואי ואינפנטילי. עם השנים, אני הולך ורואה את המחירים הכבדים של גישה כזו. את המשפחות המפורקות, את הבדידות. אז בתור חייל סדיר, או מילואימניק רווק עם דם חם - היצר בער.
מציאות של פראמדיקית בנמ"ר דחוס, או תצפיתנית במגנן צה"לי צפוף היא לא מדרון חלקלק כי אם תהום עמוקה. (אינני מתכוון חלילה לחיילת כזו או אחרת. אדרבא המקצועיות, והמסירות שלהן מעוררת בי תחושה של כבוד. אני מתייחס לסיטואציה הלא בריאה של עירוב מגדרי במצבים כאלה). נפילה באיסור כרת - אינה מכה קלה בכנף, כי אם אירוע משנה חיים. כזה שעלול לפרמט את הזהות של בחור דתי. לערער את האמון שלו בעצמו - להיות נאמן לבת זוגו לעתיד לבא, ולהראות לו את הדרך החוצה משמירת תורה ומצוות.
החיילים הדתיים במצוקה. הם מצפים לאות מכם, הרבנים. שתעמדו לצידם. שתהיו ברורים. שתעזרו להם לקבל את ההחלטות הנכונות בסבך המציאות הצה"לית. ובעיקר, שתהיו מאוחדים - שתשבו יחד. רבני הארץ הטובה עם רבני צוהר. הרב סדן, הרב שמואל והרב יהושע עם הרב שרלו והרב סתיו. שתקימו יחדיו גוף מסודר שיקשיב, יעקוב, ינתח וייתן מענה בזמן אמת לבן שלי ולחברים שלו שנמצאים עכשיו בשירות סדיר.