הרב ארי סט, רב קיבוץ סעד וראש ישיבת שדות נגב, שיתף בפודקאסט של ערוץ 7 את סיפורם של אנשי הקיבוץ מאז שמחת תורה, מן השעות הראשונות של מתקפת הטרור, דרך חודשי הפינוי בים המלח ועד להקמת ישיבה חדשה באזור. הוא תיאר את הרגע שבו הבין כי מדובר באירוע חריג, את ההתמודדות הקהילתית בזמן חירום, ואת תחושת השליחות שהתחדדה אצלו ואצל רבים מתושבי המקום.
את סיפורו פתח בתיאור ערב החג, עוד לפני פרוץ המתקפה. שעות ספורות לפני שמחת תורה נסע לנחל עוז כדי למסור עוגה לבן של חברה קרובה של אשתו, וקבע עמו נקודת מפגש על הכביש העוקף. "אני נכנס לנחל עוז, ועושה את הסיבוב, ואני אומר לעצמי בראש, למרות שאני מכיר את נחל עוז, 'הם כל כך קרובים לגדר", ותיאר כיצד שב לביתו מבלי לשער ש" אחרי 12 שעות, המציאות הייתה אחרת לחלוטין".
בבוקר שמחת תורה, המניין הראשון בסעד עוד לא הספיק להתחיל את תפילת שחרית. "שש עשרים ותשע, זו השעה, באמת שעה נכונה, אז הכל התחיל", אמר, ותיאר רצף מתמשך של צבע אדום שהתחילה להישמע בתחילה כשגרה מוכרת יחסית לאזור אלא נקודת המפנה הייתה כשהחלו להישמע קולות שלא היו מוכרים להם בשגרה. "התחלנו לשמוע קולות של נשק קל - קולות שאנחנו ממש לא רגילים לשמוע".
בהמשך תיאר גם פיצוץ חזק סמוך לביתו. הפגיעה הייתה ישירה בבית סמוך, אירוע שכמעט לא נודע ברבים משום שהיה "טיפה קטנה בכל הטרגדיה המטורפת שהתרחשה בכל האזור".
כיתת הכוננות של הקיבוץ נפרסה במהירות וביעילות, ובשלבים הראשונים של הבוקר עסקה בעיקר בחסימת ציר 232 לכיוון צפון. הוא תיאר את ההחלטה למנוע מן הנמלטים, בעיקר מאזור מסיבת הנובה, להמשיך צפונה אל עבר אזור מפלסים, שם התחולל מארב כבד. "הרבה ניצלו בזכות המחסום הזה שהכניס את כולם פנימה, ולא נתן להם לברוח לכיוון המרכז, לכיוון תל אביב". אותם ניצולים שפונו אל תוך סעד נקלטו בבתים פרטיים ובמועדון לחבר.
הרב סט תיאר את המפגש הזה לא רק כמענה חירומי אלא גם כרגע של בירור עמוק. "בסופו של דבר האויב הציב לנו מראה מאוד ברורה מול הפנים, שממש לא מעניין אותו איפה רקדת בשמחת תורה. בסופו של דבר הוא שונא אותנו כי אנחנו יהודים, המכנה המשותף הנמוך - הגבוהה".
אחד הנושאים שאליהם התייחס בהרחבה היה השיח שהתעורר לאחר מכן סביב סעד כקיבוץ שומר שבת שלא נפגע באותה מידה כמו יישובים אחרים. הוא סיפר כי שלושה שבועות לאחר תחילת המלחמה פנה אליו אדם שהציע לתלות על שער הקיבוץ שלט עם המשפט "יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל". הוא דחה את ההצעה על הסף.
"חשבונות שמיים הם מאיתנו והלאה", אמר, והבהיר שאין לאיש יכולת לדעת על מה ולמה מתרחשים דברים. לצד זאת, הוא תיאר את תגובתו האישית לאותו אדם במילים חריפות יותר, "רואים שאתה לא חבר", והסביר כי בעיניו אי אפשר לומר דברים כאלה מול קהילות שכנות שספגו אובדן נורא. "לחברים לא מדברים ככה. זה לתקוע אצבע בעין, וככה לא מדברים".
עם זאת, הרב סט תיאר תחושת הודיה עמוקה על עצם ההצלה של הקיבוץ. "הקב"ה שמר עלינו והגן עלינו, ממש תחושה של 'יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, אליך לא ייגש', חש שלקהילה יש משימה באזור, הן בחזרה לחיים בקיבוץ והן בסיוע המתמשך לחיילי צה"ל".
לצד זאת, שני בני הקיבוץ נרצחו בשמחת תורה, נבו ארד, שנרצח במסיבה באזור חניון רעים, ודור רידר, שנרצח בקיבוץ בארי לאחר שעבר להתגורר שם במסגרת ליווי ילד עם צרכים מיוחדים. "להורים של שניהם היה ברור שהם ייקברו בסעד.
הרב סט תיאר כי לצד הכאב הגדול, נשמעה גם אמירה שמבטאת את רוח הקהילה. הוא ציטט את דבריו של אביו של דור רידר, "אנחנו עם של נצח, ואנחנו ממשיכים קדימה, ממשיכים להרים את הראש".
את חודשי הפינוי בים המלח תיאר כתקופה אינטנסיבית במיוחד, שבה הוטל עליו ועל הנהגת הקהילה לנסות "לנרמל את המציאות". הרב סט אומר כי מלון יכול להתאים לימים ספורים, אך אינו מספק תחושת בית אמיתית לאורך זמן. הוא תיאר את המתח שנוצר כאשר גבולות הבית מיטשטשים, כאשר ילדים מסתובבים במרחב ציבורי גדול ללא מסגרת ביתית ברורה, ואת ההשלכות האפשריות של מצב כזה על המשפחה.
במילים ציוריות השווה את המלון לתיבת נח. "אמנם יש במלון אוכל, חדרים ודאגה לצרכים בסיסיים, אך השאלה המכרעת היא 'האם אנחנו מצליחים לשמור על הקן שלנו'. אחת התובנות המרכזיות ששמענו מרבני גוש קטיף הייתה שהדבר העיקרי שצריך לדאוג לו הוא שהמשפחות יישארו שלמות, כל השאר בונוס".
מתוך כך, ניסה לדבריו לכוון את המשפחות לחשוב מחדש על גבולות הבית גם במציאות הזמנית של המלון. הוא הדגיש שלא נהג להורות לאנשים מה לעשות, אלא להציע שיקולים, ובהם השאלה אם חדר המלון הוא בית או רק חדר שינה. "אם זה הבית שלי אז גם ילדים של חברים נכנסים אלי הביתה. אם זה חדר השינה שלי אז ילדים של חברים לא נכנסים לחדר השינה שלי", והסביר כי בירור כזה יוצר "סדר בנפש" ו"סדר במשפחה".
לצד המאמץ הקהילתי והחינוכי, הוא ראה בלימוד התורה עוגן מרכזי. בעוד מערכת החינוך של הקיבוץ הצליחה להתארגן במהירות יחסית ולהפעיל מסגרות לילדים כבר בתוך זמן קצר, הרי שבעבור רבים מן המבוגרים העוגן המשמעותי ביותר היה עולם התפילה והשיעורים. "הים גועש אז צריך להטיל עוגן. התורה היא עוגן הכי משמעותי והכי חזק".
במלון הקפידו שלא לוותר על השגרה הרוחנית, על תפילות, שיעורים, דף יומי ולימוד שבת. "ברגע שאתה מתחבר לתורה - אתה מתחבר לנצח", ותיאר כיצד מצא את עצמו יושב עם המבוגרים מדי יום ללימוד פרשת שבוע.
אחד הרגעים המשמעותיים בתקופת הפינוי, היה שבת בראשית, השבת הראשונה שבה התכנסה הקהילה כולה לאחר שבוע של טלטלה. הרב סט סיפר כי התחבט בשאלה אם ראוי לברך ברכת הגומל קהילתית, בשל התחושה שההצלה הייתה של כלל הקהילה כיחידה אחת. בסופו של דבר הוחלט לברך בלשון רבים, מתוך הבנה ש"ניצלנו כיחידה אחת אז נברך יחד בלשון רבים".
מן השבר הזה, כך סיפר, צמחה גם הקמת ישיבת שדות נגב. "ודאי תוצאה של אירועי שמחת תורה", ונולדה מתוך שיחה בים המלח עם הרב מיכאל אדרעי, רב כפר מימון תושיה ודאז ראש הכולל בישיבת הר עציון. "הישיבה נוסדה בים המלח. הרב מיכאל הציע לראות איך מהשריפה הגדולה הזאת מצליחים לצמוח. חייבים לבנות קומה חדשה של רוח".
הרב סט הדגיש כי המועצה האזורית שדות נגב מושתתת על יישובים שהוקמו על בסיס ערכי תורה ועבודה, ולכן ישיבת הסדר באזור היא מהלך טבעי ומתבקש. החזון איננו רק לפתוח מוסד נוסף, אלא "לראות איך אנחנו ממנפים את הדבר ומרימים את כל האזור קומה נוספת מבחינה רוחנית". הוא תיאר גם את הרצון לחנך דור של תלמידי חכמים שיחיו חיי שליחות.
בהקשר הזה הסביר כי השליחות אינה מתמצה בפעילות נקודתית, חשובה ככל שתהיה, אלא בעיצוב דמותו של אדם הרואה את חייו עצמם כחלק ממשימה. "האדם שמבין שהוא שליח, שהוא שליח של הקדוש ברוך הוא. אדם ששואל את עצמו בכל בוקר 'מה השליחות שלי היום'. הרצון לחיות חיי שליחות ולקדש שם שמיים".
הרב סט תיאר גם את אופייה של הישיבה החדשה כישיבה בעלת לימוד "מסורתי, קלאסי", שבמרכזו עומד לימוד הגמרא. לצד זאת, הוא ביקש להדגיש את פתיחותו של בית המדרש לסביבה כולה, את הקשר עם מוסדות החינוך באזור, ואת המפגש בין תלמידי הישיבה לבין הדור המבוגר ביישובים.
הקמת ישיבת שדות נגב עוררה בתוך קיבוץ סעד גם קולות הסתייגות, בעיקר על רקע הפער בין מודל ישיבות ההסדר לבין האידאולוגיה ההיסטורית של התנועה הקיבוצית הדתית. "אחת מהנשים היה חשוב לה להגיד שזה לא האידאולוגיה של תנועת הקיבוץ הדתי. אחד החברים, המשמש כסמח"ט, הציג זווית שונה: 'החיילים הכי טובים שלי היום זה חיילי ישיבות הסדר".
הרב סט הסביר כי בעיניו יש לבחון את תרומת הישיבות לא רק לפי משך השירות הסדיר, אלא גם לפי ההשפעה ארוכת הטווח. "אפשר למדוד את התועלת שלהם בהסתכלות הרבה יותר רחבה, בסופו של דבר הם משפיעים שנים ארוכות דרך שירות צבאי ממושך במילואים".
בסיום דבריו חזר שוב אל קיבוץ סעד ואל יחסיו עם היישובים השכנים. "כשיש הכרות אישית, אז הדבר הזה מפיל חומות. יש לנו מכנה משותף שגרים באותו איזור וגם אינטרסים משותפים בכלכלה וביטחון".