המפגשים בין הרב שמואל אליהו, מבכירי רבני הציונות הדתית, לבין דוד שוקן, בן למשפחה המזוהה ביותר עם השמאל האידיאולוגי בישראל, ממשיכים להכות גלים.
בשיחה מרתקת עם ערוץ 7, משתף הרב בתובנות מהדיאלוג הבלתי אמצעי שנוצר בין שני הקטבים של החברה הישראלית.
הרב אליהו מתאר תחושה של גילוי משפחתי מחודש. לדבריו, הפערים המפחידים בין המחנות אינם נובעים מרשע, אלא מחוסר היכרות בסיסי: "התחושה שלי היא שנפגשנו עם אח שהרבה שנים לא הכרנו אותו. הוא גדל בערוגות אחרות אבל בסוף כולנו משפחה אחת, גם אם חולקים דעות שונות ובית גידול שונה, הערכים הבסיסיים הם אותם ערכים ורק חוסר תקשורת יוצר פער גדול שכזה".
הרב מדגיש כי לצד הלב הפתוח, המפגש מחייב הנחת "האמיתות על השולחן", אך הקירוב מתחיל בראש ובראשונה ביחס האנושי ובאהבת ישראל שספג בבית הוריו, "אנחנו צריכים שכולנו נבין שיכול להיות שהשכן בבלוק, בשכונה וברחוב לא מכיר ולא יודע עליך כלום וחושב עליך דברים הזויים ורק מדיבור, הזמנה והארת פנים זה ייראה אחרת. זה לא רק המילים, אלא החום והאהבה שקיבלתי אצל ההורים שלי בבית, לראות את הטוב בכל יהודי וכשהוא רואה את זה הוא מתפלא, הוא חשב עלינו דברים אחרים. החום הזה מאוד משמעותי".
בתשובה לשאלה מדוע דמותו נתפסת לעיתים כמפחידה עבור הצד השני, חושף הרב כי קיימת התנגדות אקטיבית לדיאלוג מצד גורמים מסוימים: "יש אנשים שמפחדים מהמפגש הזה כי הם יודעים מה הוא מסוגל לעשות ולכן הם מנסים לעצור את המפגשים הללו ורואים במפגש עצמו ייהרג ובל יעבור. זו אמירה שפגשתי לא מעט פעמים. גם אורי זכי, מנכ"ל מרצ בעבר, אמר לי 'כמה הזהירו אותי מהמפגש איתך' ו'כמה זה אסור'. אני שומע את זה ממקומות נוספים כמו במפגש של חבר הכנסת סוכות עם אנשי שמאל. הרי הם ליבראליים ופתוחים וזו אמורה הייתה להיות התורה שלהם, אבל מסתבר שזו שיטה".
"להאשים אחרים זה לא הפתרון. אנחנו צריכים לפתוח את הלב, להזמין ולייצר מעגלי שיח וזה המפתח הגדול ביותר. אנשים לא יודעים מה זה תורה, מה זה מצוות ומה זה התיישבות, לא היו אף פעם בבית כנסת, בבית מדרש ובקידוש וכך מתפתחים דמיונות נוראיים", אומר הרב.
הרב מזכיר את "מצעד השפחות" כדוגמה לריחוק מהמציאות. "אין לך דבר רחוק מהמציאות מזה, אבל לקחו מישהו מהקצה של הקצה שמתייחס לא יפה לאשתו והפכו את כל הציבור הדתי לכזה שעושה את הנשים שפחות. אנשים האמינו בזה".
"אנחנו צריכים לדעת שרוב העם הוא טוב, בין אם הוא ימין ובין אם הוא שמאל, וצריך רק ליצור את הקשר וכשמאירים פנים ושמים הכול על השולחן, הכול הרבה יותר ברור".
על המאמר של דוד שוקן, שביקש להתחבר מחדש לעם ולארץ, אומר הרב כי מדובר במגמה רחבה יותר: "הרבה אנשים איבדו את האמונה שהייתה להם בדו שיח עם האויב שבעזה כשחשבו שאם רק יקחו אותם לבתי חולים יהיה טוב. התברר שלא, והם נותרו קרחים מכאן ומכאן, אבל מלבד להסבר הזה יש הסבר רוחני: נפתח משהו בלבבות של האנשים. האלוקים זרק מים חיים ואנחנו רואים זאת בחוש. אנשים הולכים בלי כיפות ועם ציציות, הם מרגישים צורך בקרבת ה' ומחפשים מי שיסביר להם מה זה. הלב שלהם בוער באהבת ה' והם מחפשים את היישום. זו חובה עלינו כמי שגדלו בציבור הדתי ומכירים את היהדות לפתוח את הדלת, להאיר פנים, והכול יילך יותר טוב".
במהלך המפגש, כמו גם במפגשים רבים אחרים של מי שאינם שומרי מצוות עם הציבור הדתי, עולה השאלה אם הצד הדתי אינו רוצה למעשה להפוך את בן שיחו שיהיה כמותו, שיאמין כמותו ויהפוך גם הוא לשומר מצוות. הרגעים הללו הם לא פעם רגעי "מוקש" עבור הצד הדתי שבשיח, שלא יודע כיצד להגיב. הרב מתייחס לכך ומספר על הדרכה שנתן הרבי מחב"ד לאחד מתלמידיו ללמוד עם אדם שביקר את החסידות, אך "הזהיר אותו שלא לבקש ממנו לשמור שום מצווה. רק תלמד אתו. הם למדו כמה שנים ובסוף אותו אדם השתנה".
התובנה העולה מהסיפור היא ש"הרצון להאיר פנים בלי לרצות לשנות הוא זה שיצר וחולל את המהפכה, כי כך רואים את האדם עצמו ללא אינטרס כזה או אחר", אומר הרב ומסכם: "אנחנו אוהבים את ישראל, אוהבים את הבריות וממילא גם מקרבן לתורה. צריך להסתכל על בן האדם ולהרגיש אותו כמו אח, מה שלא קשה כל כך, בעיקר אחרי שמחת תורה, ואז מתאהבים בו וכך הדברים הופכים להרבה יותר פשוטים".