בזמן שבשנים האחרונות נפגעו מאות ישראלים לאחר שלא הספיקו להגיע למרחבים המוגנים בזמן, מתחדדת מחדש השאלה סביב מדיניות ההתרעה של פיקוד העורף והאם ניתן להעניק לציבור זמן תגובה ארוך יותר.
מערכות הגילוי מזהות את שיגורי הרקטות מלבנון לפני הפעלת האזעקה, בטווח שנע בין חמש עשרה שניות לדקה וחצי, בהתאם ליישוב. למרות זאת, האזעקה אינה מופעלת מיד עם הזיהוי והציבור לא מקבל התרעה מקדימה בדומה לאיראן.
בדיקה שפורסמה בחדשות 12 העלתה כי ניתן להתריע מוקדם יותר: בקו העימות בכ-15 שניות נוספות, ובאזור תל אביב אף עד שתי דקות וחצי במקום דקה וחצי כיום.
למרות האפשרות הטכנית, פיקוד העורף פועל לפי חלוקה לאזורי התגוננות, כאשר לכל אזור מוגדר זמן התרעה קבוע מראש שאינו משתנה בהתאם למועד הזיהוי של השיגור.
העיתונאי אלמוג בוקר, תושב הדרום, זעק השבוע את זעקתם של רבים: "למה מחכים שזה יעלה בחיי אדם?"
בפיקוד העורף מסבירים את העיכוב המכוון בשני מושגים מרכזיים. המערכת ממתינה עד שחישוב מסלול הרקטה יהיה בוודאות גבוהה ככל האפשר. המטרה היא למנוע "אזעקות שווא" באזורים שאינם מאוימים ישירות.
בנוסף, הצבא מעוניין ליצור אחידות. לשיטתם, אם תושב יודע שיש לו זמן קבוע (למשל דקה וחצי), הוא יפעל בהתאם. שינוי בזמני ההתרעה בין שיגור לשיגור עלול ליצור בלבול ופאניקה.
אל מול הטיעונים הצבאיים עומדת מציאות אזרחית קשה. עבור קשישים, נכים או הורים לילדים קטנים, כל שניה היא קריטית.
רק השבוע נרצחו בני הזוג ירון משה ואשתו אילנה מפגיעת טיל איראני בביתם ברמת גן. בני הזוג, בשנות השבעים לחייהם, לא הספיקו להגיע למרחב המוגן הביתי בעת האזעקה. על פי ההערכה, הסיבה לכך היא נכותו של הבעל, שמנעה הגעה מהירה לממ"ד.
ביתם של הזוג נפגע קשות מפגיעה ישירה של הטיל בסלון. הממ"ד בדירה נותר שלם, למרות הפגיעה הקשה בשאר חלקי הבית.