קדושת בית כנסת
בית הכנסת הוא בית שקהילה מישראל קבעה אותו כמקום תפילה לה', וכנגד זה ה' משרה בו את שכינתו, וכעין קדושת המקדש מתגלה בו, ועל כן הוא נקרא "מקדש מעט". ואף בהיות ישראל בגלות, שרתה השכינה עימהם בסתר על ידי בתי כנסיות, שבהם התגלתה האמונה בה' ובגאולת ישראל. כמו שאמרו חכמים: "בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שגלו - שכינה עימהם" (מגילה כט, א). שנאמר: "כה אמר ה' אלוקים כי הרחקתים בגויים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" (יחזקאל יא, טז). "מקדש מעט" - "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות". כיוון שהשכינה שורה בבית הכנסת, כל השוהה בבית הכנסת בכובד ראש, מקיים מצווה (שולחן ערוך קנא, א; על פי מגילה כח, ב).
קיום האומה
כל העמים שבעולם, אחר שגלו מארצם, בתוך דורות אחדים איבדו את זהותם ובטלו. ורק ישראל, למרות גלותם הארוכה בארבע קצוות תבל, נותרו בזהותם. לבית הכנסת הייתה זכות גדולה בזה, שכן הוא משמש כעין שלוחה רוחנית שנמשכת מבית המקדש ומארץ ישראל, וכל יהודי שנכנס לבית כנסת, בכל מקום בעולם, זוכה לינוק מעט מקדושתה של ארץ ישראל. כך למרות כל הצרות והגלויות יכולנו להמשיך ולקיים את זהותנו הלאומית, שהביטוי העיקרי שלה הוא האמונה כי ה' הוא האלוהים וכי עתידים ישראל לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש ולהביא ברכה לעולם (מגילה כט, א. עיינו ליקוטי הלכות בית הכנסת ג). ואם כך בחוץ לארץ, על אחת כמה וכמה שלבתי הכנסת שבארץ ישראל נמשכת יותר הארה וברכה מבית המקדש.
סגולת אריכות ימים
מסופר בתלמוד שכאשר שמע רבי יוחנן שישנם יהודים בבבל שמגיעים לזִקנה מופלגת, התפלא מאוד ושאל: הרי נאמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על אדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם" (דברים יא, כא), ולא בחוץ לארץ? כיוון שאמרו לו שאותם זקנים משכימים לבית הכנסת בבוקר, ומאחרים לצאת מבית הכנסת בערב, אמר: זהו שהועיל להם שיאריכו ימים (ברכות ח, א). שקדושת בית הכנסת היא מעין קדושת ארץ ישראל, ארץ החיים.
וכן סיפרו חכמים על אישה אחת בארץ ישראל שהזקינה מאוד עד שקצה בחייה. באה לפני רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו: רבי, זקנתי יותר מדי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת להיפטר מן העולם. אמר לה: במה הארכת כל כך ימים? אמרה לו: רגילה אני, שאפילו יש לי דבר חביב, אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כך, וביום השלישי חלתה ומתה. לכך אמר שלמה המלך: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי יום יום לשמור מזוזות פתחי. כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'" (משלי ח, לד-לה) (ילקוט שמעוני עקב תתע"א).
כיצד מקום הופך לבית כנסת
כדי שבית מסוים ייחשב בית כנסת צריכים להתקיים בו שני תנאים: האחד, שדעת בעלי הבית לייעד אותו לבית כנסת. והשני, שיתחילו להתפלל בו. לכן, בעת שבונים את בית הכנסת, עדיין לא חלים עליו דיני בית כנסת, ומותר לשחק בו. ורק מרגע שהחלו להתפלל בתוכו - חלים עליו כל דיני בית הכנסת (שולחן ערוך אורח חיים קנג, ח).
אולם התעמלות שמתפללים בו בשבת
קהילה שעדיין לא בנתה לעצמה בית כנסת, ובינתיים חבריה נוהגים להתפלל בשבת במבנה המיועד למטרה אחרת, כגון באולם של בית הספר המקומי - אין על האולם דינים של בית כנסת, מכיוון שלא יועד לכך. ולכן, מחוץ לשעות התפילות מותר לשחק ולהתעמל בתוכו. וכן אולם שנועד לפעילות של תנועת נוער, ובשבת נוהגים הנערים להתפלל בו כמה תפילות, מכיוון שאותו אולם לא יועד לשם בית כנסת, מותר לקיים בו פעולות והצגות ולצחוק בתוכו (מגילה כו, א; שולחן ערוך קנד, א). אלא שיש להציב מחיצה כדוגמת וילון בין ארון הקודש לשאר האולם. ראשית, כדי להדגיש שאכן האולם לא יועד לבית הכנסת. שנית, מפני שאסור לנהוג בקלות ראש מול ספר התורה, ואף מול ארון הקודש שספר התורה בתוכו (עיינו שולחן ערוך יורה דעה רפב, א; משנה ברורה אורח חיים קנ, יד, ושער הציון יג).
קריאת חדשות בבית הכנסת
שאלה: האם מותר לגלוש באתרי חדשות בעת שנמצאים בבית הכנסת?
תשובה: בית הכנסת מיועד לדברים שבקדושה, לתפילה ולתורה, וכל המשתמש בו לצורכי חול או נוהג בו מנהג חול מבזה את קדושתו. לפיכך, אין נוהגים בו קלות ראש בדברי שחוק והיתול, ואין אוכלים ושותים בו, ואין מדברים בו בענייני חול, כמסחר וכלכלה (מגילה כח, א-ב; שולחן ערוך קנא, א). לפיכך, אסור לקרוא בבית הכנסת עיתונים או לגלוש באתרי חדשות באינטרנט, ובכלל זה גם בעיתונים ואתרים דתיים.
אמרו חכמים בזוהר (חלק ב' קלא, ב) שהמבזה את בית הכנסת גורם לפירוד בין ישראל לה', שהשכינה מתגלה בבית הכנסת, ואילו הוא מתעלם מכך, ומבזה את בית הכנסת בדברים בטלים, ואין לו חלק באלוהי ישראל, והוא גורע מהאמונה שלא תתגלה במקום הראוי לה.
ניקיון בית הכנסת
שאלה: אדם אחד נכנס לבית הכנסת עם בוץ בנעליו ולכלך בו את בית הכנסת. האם חובה עליו לחפש סמרטוט או מטליות ולנקות את הבוץ? ואם לא עשה כן, האם מצווה על אנשים אחרים לעשות כן?
תשובה: מצווה לכבד את בית הכנסת ולדאוג לניקיונו, ומי שיש לו בוץ בנעליו, צריך לנקותם לפני שייכנס לבית הכנסת (שולחן ערוך קנא, ח-ט). ואם כן ברור שמי שנכנס בלא משים עם בוץ לבית הכנסת חייב לנקות את מה שלכלך, כדי לתקן את אשר פגם בכבוד בית הכנסת וכדי שלא ימשיך לצער את באי בית הכנסת.
ואם המלכלך התרשל ולא ניקה אחריו, מצווה לכל מי שיכול לכבד את בית הכנסת ולנקות את הבוץ. וקל וחומר הוא, שאם בבית רגיל בני הבית רגילים להקפיד שרצפתו לא תהיה מלוכלכת בבוץ, ואם אחד מבני הבית ראה שהרצפה התלכלכה, ויש ביכולתו לנקותה, מתבקש שינקה אותה ולא ישאיר את הבית בלכלוכו, על אחת כמה וכמה שכך יש לנהוג בבית כנסת שמצווה לכבדו. כמו כן אסור להשאיר על שולחנות בית הכנסת או בית המדרש ניירות שניקו בהם לכלוך או קינחו בהם את האף.
יריקה בבית כנסת
שאלה: ראיתי בספרים מסוימים שכתבו לירוק בבית כנסת כאשר מזכירים רשעים ב"עלינו לשבח", האם הדבר מותר?
תשובה: אסור לירוק בבית הכנסת. אומנם היו זמנים שהרופאים סברו שכאשר אדם נצרך לירוק, כדי למנוע מעצמו סכנה חובה עליו לירוק מיד. וממילא גם בבית הכנסת התירו לשם כך לירוק (שולחן ערןך קנא, ז). אבל כיום הרופאים סוברים שאין בכך סכנה, ובושה לירוק בבית, קל וחומר שאסור לירוק בבית הכנסת (על פי הגמרא בברכות סג, א). יש להוסיף שבעבר הרוק לא כיער את הרצפה כבימינו, שכן רצפת בתים רבים הייתה מאדמה מהודקת, ואף העשירים שרצפו את בתיהם באבנים, רצפתם לא הייתה חלקה כבימינו.
נישוק ילדים בבית הכנסת
רבים הורו שאסור לאדם לנשק את ילדיו בבית הכנסת ולהראות להם חיבה יתרה, כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום (ספר חסידים רנה; בנימין זאב קסג בשם האגודה; רמ"א אורח חיים צח, א). בנוסף לכך יש להיזהר שלא להביא לבית הכנסת ילדים קטנים שאינם יודעים לשבת בכבוד, משום שהם עלולים לבזות את כבוד בית הכנסת ולהפריע לכוונת המתפללים (של"ה, משנה ברורה צח, ג).
נישוק ידי הרב והאב
שאלה: רבים מיוצאי ספרד והמזרח נוהגים לנשק את ידי הרב או האב בבית הכנסת. האם הדבר מותר?
תשובה: הכול מסכימים שמותר לנשק את ידי הרב, משום שאין זו נשיקה של אהבה אלא של כבוד לתורה, ולכן אין בה פגיעה בכבוד שמיים. וכן מותר לנשק את ידי האב לאחר שעלה לתורה, כי גם נשיקה זו לשם כבוד (בן איש חי ויקרא יא). וכן מותר לנשק את ידי הקרובים שחייבים בכבודם כמו אח גדול או חותנו (קיצור שולחן ערוך טולידאנו כז, ד).
נישוק חברים בבית הכנסת
שאלה: רבים מעולי צפון אפריקה נהגו לנשק זה את זה בפנים בבית הכנסת דרך ידידות ואהבה. האם הדבר מותר?
תשובה: הרב יצחק חזן, ששימש כדיין בקזבלנקה שבמרוקו ולאחר שעלה לארץ שימש כדיין בחיפה, כתב (יחוה דעת ג, אורח חיים ה) שאין לקיים מנהג זה שהתחדש בערים הגדולות במרוקו, כי לא נהגו כן בעבר. ורק את מי שהוא חייב בכבודו או תלמיד חכם מותר לנשק. וכן כתב הרב מאמאן (עמק יהושע ג, אורח חיים יח; ו, אורח חיים כא). אולם מנגד, הרב שלום משאש, ששימש כרבה של מרוקו ולאחר מכן כרבה של ירושלים, כתב (שמש ומגן א, אורח חיים לט) שהנשיקה בין ידידים וקרובים היא בגדר "דרישת שלום והוראות חיבה וידידות, ואין בזה מיעוט אהבה לשי"ת ח"ו", והיא לכבוד התורה. לפיכך, אף שמבין רבני מרוקו היו שהעדיפו לבטל את מנהג זה, כיוון שנהגו בו בהסכמת רבנים, הרוצים להמשיך במנהגם רשאים.