אל"מ (במיל') יונתן (ג'ון) רז, מסיים בימים אלה את תפקידו כמפקד נפת גנים בפיקוד העורף, נפה החולשת על רוב אזור גוש דן: מנתב"ג ועד תל אביב, דרך רמת גן, גבעתיים, בני ברק, גבעת שמואל ובקעת אונו.
"הנפה שלי היא למעשה מרכז הכלכלה הישראלית, ולכן לשם האויב מכוון", מסביר רז בראיון פרידה מיוחד לערוץ 7. "אני יכול להגיד שגם חמאס בזמנו וגם חיזבאללה ובוודאי איראן, מנסים לפגוע בלב הפועם הכלכלי והמרכזי של מדינת ישראל שבו מרוכזים בצפיפות מיליונים. במרחב שלנו פגשנו את כל סוגי האויבים - חות'ים, חמאס, חיזבאללה ובמערכות האחרונות גם את האיראנים".
האתגרים של פיקוד העורף הלכו והתרחבו עם השנים - והאתגר החדש יחסית - הוא ראש הקרב המתפזר המייצר זירות נפילה מרובות במקביל. "אם התמודדנו בתחילת המלחמה עם רקטות במשקל עשרות קילוגרמים, עברנו לרקטות הכבדות של חיזבאללה ולטילי החות'ים שהגדילו דלק על חשבון חומר נפץ כדי להגיע רחוק. עכשיו אנחנו מקבלים פצצות בגודל של 500 ק"ג. היכולת להתמודד עם ראש קרב מתפזר מצריכה שיטת פעולה אחרת. אם בעבר הכוחות שלי תרגלו ניהול זירה מורכבת אחת עם מאות חיילים, היום עברנו לשיטה של כוחות קטנים שצריכים להגיע להמון נקודות שונות במקביל".
לדבריו, פיזור הנפילות על פני עשרות קילומטרים מאלץ את הפיקוד לפעול בפינצטה מודיעינית ומבצעית. "אתה צריך להבין מהו דיווח סתמי, מה חשד ומה פגיעה אמיתית, כפי שראינו בשבועות האחרונים. התפקיד שלנו הוא להגיע מהר לזירה, לזכות אותה, לבצע את הסריקות ולהציל חיים".
הוא מספר על המפגשים בשטח. "אנחנו פוגשים בזירות שלנו, קודם כל את עם ישראל בשיא תפארתו. אנחנו יודעים לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה, מד"א, כיבוי והצלה וארגוני המתנדבים. כשאנחנו מגיעים לאזור עם קריסה ואנחנו יודעים שיש לנו לכודים, אנחנו מבצעים קודם כל הצלת חיים למי שאנחנו רואים אותו, ורק לאחר מכן מנתחים את הבניין בכלים הנדסיים".
אחד הרגעים שנחרטו בזיכרונו היה במבצע 'עם כלביא' בזירת נפילה בעיר רמת גן. "ראיתי המונים יוצאים מתוך הבתים ההרוסים. הם ניצלו תוצאה מזה שהם נשמעו להוראות פיקוד העורף והלכו למקום הכי מוגן שיש. חלקם היו מלאי דם, זכוכיות. היו שם אימהות עם ילדים על הכתפיים, ואתה מבין שכל תפקידך מתמצה לרגע הזה - לתת את החילוץ ואת הצלת החיים".
בנוסף לאתגר המבצעי, קיים האתגר החברתי - האיזון העדין שבין הצורך להגן על הציבור לבין הרצון של הישראלים לשמור על שגרה. "מהותו של פיקוד העורף בזמן מלחמה היא לאזן תמיד בין הצורך לשמור על החיים לבין לאפשר את שגרת החיים", הוא מציין. "הבעיה הגדולה של עם ישראל היא שיש לנו זיכרון קצר ורצון חיות מדהים. אם האירועים האלו היו קורים בצרפת או באנגליה הם היו נפגעי חרדה לשבועיים. אצלנו החברה הישראלית למודת קרבות - עם חוסן חזק מאוד". עם זאת, הוא מודה כי הדינמיות הזו מייצרת קשיים: "מאוד קשה לנו להתמודד בזירות כי יש סקרנים וכולם בטוחים שאם הם שירתו בצה"ל הם יכולים לסייע. אבל פיקוד העורף תמיד מחפש את האיזון".
מבחינתו סיום הפיקוד על הנפה מבשר גם על התחלה חדשה. "אני מסיים תפקיד, אבל אני מיד פונה לעבר התפקיד הבא. כל עוד עם ישראל נלחם על חייו וזכותו לחיות בארץ ישראל - אני אהיה חלק מזה".