1. זה קרה בקיץ הקודם באחת הישיבות המתוחות של הקבינט עם הדרג הצבאי הבכיר ביותר. היו שם הרמטכ"ל, אלופים נוספים וגורמים מקצועיים מטעם הצבא. הישיבה עסקה בנושא חלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה. נתניהו ביקש מהצבא להביא תוכנית לחלוקת המזון. הגנרלים התנגדו. הם חששו שזה יהיה פתח לממשל צבאי וחזרה דה-פקטו לשליטה ישראלית בעזה.
פתאום ראש הממשלה דפק על השולחן והקול שלו נהיה רציני וסמכותי. "אני דורש ממכם להביא במיידי תוכנית לחלוקת המזון בעזה באזור הומניטרי סגור", אמר נתניהו. "תעשו אזור הומניטרי שאליו יוכלו להיכנס מי שעברו בידוק ביטחוני, בדגש על נשים וילדים. שיהיה להם שם כל טוב, מצידי גם גלידות בן אנד ג'ריס, אבל אנחנו נשלוט בסיוע". נתניהו דפק שוב ושוב על השולחן תוך כדי שדיבר, לא מאפשר למי שניסו להתווכח להפריע לו בקביעה הברורה מה צריך לעשות.
הרמטכ"ל ובכירי הצבא היו בהלם. זה לא הביבי שהם הכירו. הוא מעולם לא היה נשמע ככה, בטח לא מול הדרג המדיני הבכיר ביותר. בעבר הם היו רגילים שהוא הגיע להקשיב להם - ולרוב קיבל את ההמלצות שלהם. הם הרי היו הסמכות העליונה, האוטוריטה בנושא הביטחוני. הם לא הכירו מצב כזה, בו ראש ממשלה או דרג מדיני, מתווכח איתם ועומד על שלו.
2. אבל אחרי השבעה באוקטובר הגישה הזו השתנתה. פתאום לובשי המדים, הגנרלים ובעלי הפלאפלים, כבר לא מחליטים לבד. זאת המציאות החדשה של השנתיים וחצי האחרונות.
התוכנית ההיא לא יצאה בסוף לפועל. אבל בעשרות מקרים אחרים במלחמה הזו הדרג המדיני הצליח בסוף לכפות את המדיניות שלו בצמתים החשובים ביותר, נגד עמדת ראשי הצבא שדבקו בהכלה או סיום האירוע בהסכם מדיני.
זה קרה בכניסה לרפיח, אירוע שהדרג הצבאי התנגד לו בכל כוחו, אבל דווקא שם נמצא סינוואר וחוסל וכך החלה נפילתו של החמאס. זה קרה במבצע הביפרים והכניסה ללבנון וגם באין ספור פעולות והחלטות דרמטיות יום-יומיות ששינו את מצב המלחמה וריסקו את הפרוקסיז המסוכנים ביותר של איראן, שאיימו עלינו שנים רבות.
3. בעבר המציאות היתה שונה לגמרי. איזנקוט למשל היה הרמטכ"ל שהמציא את השיטה של הכסף הקטארי. הוא גם התגאה בכך בהרצאה שהעביר במסגרת מכון המחקר היוקרתי של השמאל INSS, שאחראי על לא מעט מהכשלים ההיסטוריים של צה"ל בשני העשורים האחרונים.
כשאיזנקוט היה רמטכ"ל איש כמעט לא התווכח עם לובשי מדים. מלבד אורית סטרוק אולי. הדרג המדיני התרגל שלובשי המדים מביאים תוכניות והוא כאן כדי לאשר.
אותו איזנקוט גם היה אבי תפיסת ההכלה של ההפגנות וההתפרעויות על הגדר. מי שלפי עדותו של תא"ל עופר וינטר גם דרש מהצבא לזייף נתונים, במטרה לייצר מסע יח"צ שקרי כאילו התופעה אינה מסוכנת באמת.
איזנקוט לא היה כמובן הגנרל היחידי שברגע שפשט את המדים עבר לשמאל. בדיוק כמוהו היה גבי אשכנזי, שהוביל כרמטכ"ל את מבצע "עופרת יצוקה" ודרש לעצור את המבצע ללא הכרעה. כך גם בני גנץ ועוד שורה ארוכה של גנרלים, שבתור לובשי מדים הובילו מדיניות שמאל רופסת, אבל הדרג המדיני נאלץ לקבל אותה כעמדה מקצועית.
4. כל זה נגמר ב-7.10. זה כנראה השינוי הגדול ביותר של נתניהו, שהוביל לתפיסת ביטחון חדשה של מדינת ישראל ואסטרטגיה צבאית אחרת לגמרי מכל מה שהכרנו עד היום. לא עוד היסוס וחתירה לסיום מלחמות לפני הכרעה, אלא חתירה להכרעה והמשך המערכה עד השגת היעדים.
אין ספק שתרמה לכך לא מעט גם העובדה שהיו לצידו בקבינט סמוטריץ', בן גביר ואורית סטרוק. וגם שר הביטחון ישראל כץ, שנכנס למערכה ברגע קריטי ומאז שינה את הלך הרוח בצה"ל. זה הקבינט ההתקפי ביותר שהיה כאן מאז ומעולם, עם ההחלטות המוצלחות ביותר ששינו את המציאות במרחב האזורי של המזרח התיכון כולו.
אבל בראש ובראשונה זה שינוי התפיסה של נתניהו. כמו שנוהג לומר יותם זמרי: "נתניהו הוא גדול המתפכחים מאז 7.10".
5. זה לא קרה בחלל ריק. המלחמה הזו חשפה את הפייק הגדול ביותר של שקר הגנרלים. רבים מהם ישבו בשנתיים האחרונות באולפנים, שנים בודדות אחרי שפשטו את המדים והדרגות ופשוט דיברו שטויות גמורות, עד שמביך לחשוב שאלה האנשים שהיו האורים והתומים של מערכת הביטחון, מי שעד לפני מספר שנים הדרג המדיני היה צריך להתייחס להמלצות שלהם כתורה מסיני.
בשנים שלפני טבח 7.10 צה"ל התעסק בכל שטות אפשרית, ממשבר האקלים, שילוב נשים ואפילו סיוע למסתננים הסודנים בדרום תל אביב. המשאבים הושקעו בערך "השיוויון" ופקודת השירות המשותף, במקום בערך הניצחון והכרעת האויב.
נתניהו של הקדנציות הקודמות התייחס בכבוד למערכת ולכן לא התערב בנעשה בצה"ל ואפשר לגנרלים להוביל את סדר היום, במסווה של המלצות "מקצועיות". כעת יש לקוות שכל זה יישאר חלק מההיסטוריה - אותה היסטוריה עגומה שהובילה לקונספציה ולטבח הנורא מכולם.