מי מאנשי התקשורת והארץ שזכה להכיר את עופר מוסקוביץ' הי"ד, לא יכול היה להתעלם מהעוצמות של האיש, מהכנות הפשוטה, הישירות שלו, ובעיקר האהבה הגדולה לצפון.
בכל פעם שהגזרה הייתה מתחממת, ביקשו במערכת להעלות את עופר לשידור.
הבוקר הוא שוב היה בחדשות, אבל הפעם בנסיבות קטלניות. חבל הארץ שהוא טיפח ובחר לחיות בו את חייו, על אף הסכנה, נפגע. וכמה שהוא התריע על הסכנה, עד שמצא את מותו הבוקר בירי הישיר לעבר משגב עם. הצפון בוכה, וכל עם ישראל מחבק.
ברור לי ועצוב לי שהאיש הענק הזה נהרג בתוך מציאות שיצרנו, מדיניות של רפיסות והכלה.
אבל הדבר הכי גרוע זה חוסר התגובה, במשך שנים ישבנו כמו ברווזים במטווח מול אויב רצחני, ובמקום להשיב מלחמה - לכבוש להם שטח, הכלנו את המוות. כמעט התרגלנו אליו.
עשינו הסכם גז עם לבנון. השלמנו עם העובדה שהשכנה שלנו רוצה לרצוח אותנו. וישבנו וחיכינו שהשקט יימשך עלאק.
כיבוש שטח עד נהר הליטני ואולי גם אחריו, יכול היה להיות גם עונש ראוי ומרתיע וגם להוות פיתרון מדיני הולם שימנע מקרי מוות דומים בעתיד.
לא צריך עוד סבב כדי להבין את זה, נכון?
אבל זה לא קרה.
אני אופטימי כשאני רואה שמי יושבים היום בקבינט, הם שונים מקודמיהם. מדובר באנשים שאולי לא מגיעים עם רקע בטחוני עשיר, אבל הם מבינים את השפה של המזרח התיכון, מחוברים לשורשים, דוחפים להשלים את המשימה. אלה אותם אנשים שבמשך שנים קראו להם קיצוניים, ניסו להפוך אותם ללא לגיטימיים בציבוריות הישראלית, לעגו להם ותקפו אותם, אבל אותם אני רוצה היום בהנהגה. ולא כאלה שרק רוצים שקט מדומה כדי להעביר את הקדנציה. הגיע הזמן שניקח ללבנוניים אדמה (אדמה זה הדבר הכי חשוב בעולם הערבי) ונקרא לה מעלה עופר, על שמו של האיש הנפלא הזה.
כך ננצור את הניצחון בראי ההיסטוריה, נכה באויב עד אפר, וכך גם נחזק את הביטחון של תושבי הצפון, שכמה מהם כבר נפלו קורבנות בשביל הניסוי הזה. הניסוי נכשל, אי אפשר לשים אויב איסלמיסטי/נאצי מעבר לגבול, אנשים מתים מזה. ראינו מה קרה בדרום.
ואסיים בתפילה הקבועה - הלוואי שעופר הי"ד יהיה הקורבן האחרון.
יהי זכרו מהפכה.
הכותב הוא איש Ynet לשעבר ושימש דובר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר