רב"ט א', חובשת קרבית בפלוגת מצדה של חטיבת החילוץ וההדרכה, מצאה את עצמה במוצאי שבת עוברת מזירת הפגיעה הישירה בדימונה לזירה הקשה בערד ומנסה להשתלט על הכאוס ששרר בשתיהן.
"הוקפצנו לזירה בדימונה ועשינו שם סריקות. פינינו אנשים מהבתים והענקנו להם מענה ראשוני לכל מה שהם היו צריכים. ההרס שם היה יחסית גדול", משחזרת א'.
בעוד הצוות פועל בדימונה, התקבלה ההתראה על פגיעה ישירה נוספת בערד. א', ששימשה כחובשת בצוות כוננות יצאה לדרך. "עשיתי להם הכנה מוקדמת של מה קורה, מה אנחנו הולכים לראות עכשיו, את כל מה שצריך לעשות לפני, איך אנחנו הולכים לתפעל את האירוע," היא משחזרת.
כשהגיעו לערד, המראות היו קשים. הטיל לא פגע ישירות בבניין, אך ההדף העצום זרע חורבן ברחובות שלמים. "בהחלט היו שם מראות קשים, הייתה נפילה משמעותית," אומרת א'. "המזל שבאמת זאת לא הייתה נפילה ישירות על הבניין אלא לידו. האנשים שהיו במרחב המוגן ניצלו. מי שנשמע להוראות, ברוך השם, בסדר".
הזירה בערד התאפיינה בכאוס רב. ריח של שריפה, זכוכיות מנופצות וזעקות של פצועים ושל נפגעי חרדה מילאו את האוויר. "היה כאוס ענק. כשהגעתי לאירוע, ראיתי מולי ברגע הראשון נערה בת 18, שהייתה נפגעת חרדה. נתנו לה את המענה ראשוני, הרגענו אותה".
א' המשיכה לעומק הזירה, שם פגשה שני קשישים כחצי קילומטר מנקודת הנפילה. "לאחד מהם היה רסיס בגב," היא מציינת בקור רוח. "איחוד הצלה ואני נתנו להם מענה ראשוני ופינו אותו לבית החולים. משם המשכנו והתחלנו בסריקות. בגלל שהגענו בשלב יחסית קצת מתקדם של האירוע, כבר לא פגשנו את הפצועים הראשונים".
הסריקות בתוך הבתים חשפו את עוצמת ההרס. מדובר בשכונה חרדית צפופה, והפגיעה בדירות הייתה ניכרת. א' וחבריה לצוות עברו מדירה לדירה, מוודאים שאיש לא נותר מאחור תחת ההריסות. "הבתים היו די מפורקים. כבר הוציאו את הפצועים משם, אז אנחנו רק עשינו סריקות חוזרות וחוזרות לוודא שאין שם אף אחד. בבתים באמת היו מראות לא פשוטים. זו הייתה שכונה של חרדים, אז היו גם המון ילדים וחדרי ילדים".
בתוך המראות הקשים של הרס וחורבן, גילתה א' מחזה שהותיר אותה ואת חבריה לצוות המומים. "מטורף איך שבכל בית, אני לא יודעת אם זה באמת צירוף מקרים, מהכל היה הרוס ורק הארונות עם ספרי הקודש פשוט עמדו שלמים. זה פשוט היה מטורף. בית אחרי בית, קומה אחרי קומה, בניין אחרי בניין, אותו מחזה. זה היה מצמרר".
עבור א', הטיפול באוכלוסייה החרדית דרש רגישות מיוחדת. היא מספרת על תושבים שחששו לא רק לחייהם. "צריך לדעת להתנהל בסופר רגישות עם כל הסיטואציה, ובעיקר כשמדובר בשכונות של חרדים השתדלנו לאפשר להם לחזור להיכן שהיה ניתן, לקחת את כל מה שחשוב להם ולתת להם את ההרגשה שאנחנו שם בשבילם".
בסיום הלילה המטלטל, כשהאדרנלין מתחיל לשקוע, נותרת תחושת הסיפוק והשליחות. למרות המראות הקשים בערד ובדימונה, רב"ט א' יודעת שהנוכחות בשטח העניקה לתושבים את הביטחון שהיו כה זקוקים לו. "אחרי שיצאנו מהזירה, המון ילדים שלחו לנו סרטונים מדהימים וההבנה שבסוף הצלנו חיים שווה את הכל".