יאיר שטבון, ראש עיריית אריאל, מתארח באולפן ערוץ 7 ומספר על ההתמודדות של עירו עם המלחמה והמחסור במרחבים מוגנים.
הוא מתאר מציאות שבה משפחות נאלצות לרוץ למקלטים ציבוריים בכל אזעקה. "עשיתי לעצמי מנהג. אני בכל התראה משתדל להגיע למקלט אחר ולהיות באזעקה עם התושבים במקלטים הציבוריים". המפגשים הללו, בתוך המקלט הצפוף, הופכים לרגעים של חסד וחיבור. "זה מאוד מרגש פתאום לראות את ראש העיר נכנס לך עם הווסט הצהוב לתוך המקלט. יש לך איזה רבע שעה כזאת של שיחה עמוקה ומרגשת. וגם הזדמנות לבקש את כל הבקשות.
עבור שטבון, הטיפול בפרטים הקטנים של חיי התושב הם המרכז. "אתה יכול להתחיל את הבוקר בתלונה של תושב על צואת כלבים, ולסיים אותו באישור 17,000 יחידות דיור בהסכם גג. התנועה היא מדהימה. אני לא נותן ציון למה יותר חשוב, כי תושב שניתן לו מענה, זה לא פחות משכונה חדשה שאנחנו בונים".
החוסן הנפשי שלו נבנה במידה רבה בשירותו הצבאי הממושך ביחידת העילית דובדבן, שם שימש כסגן מפקד היחידה במילואים. השבעה באוקטובר תפס אותו בדרך לבית הכנסת עם בנו. בתוך דקות הוא כבר היה על מדים, משאיר מאחור את קמפיין הבחירות ואת החולצה המכופתרת שנותרה תלויה ברכבו במשך ארבעה חודשים. היחידה שלו ספגה אבדות כבדות בכפר עזה, ביניהם חברו הטוב עומרי מיכאלי ז"ל.
שטבון מתאר את הדיסוננס הקשה שבין איבוד חברים להמשך המשימה: "בערב אני בא לדבר עם הלוחמים, לחזק אותם. הייתי עדיין בראש של מנהל בית ספר. תופס אותי אחד המפקדים ואומר לי: 'שטבון, מה אתה עושה? אנחנו מתרכזים במשימה הבאה, אין זמן עכשיו לדיבורים'. פתאום הבנתי שהוא צודק. הם המשיכו את המשימות למחרת, כאילו לפני רגע לא איבדנו שלושה חברים. זה נתן להם את החוסן להמשיך קדימה".
החזרה מהחזית לקמפיין הבחירות הייתה מורכבת עבורו. שטבון מספר כי בתוך חאן יונס הוא שקל לפרוש מהמרוץ. "אמרתי לעצמי, אני לא מסוגל עכשיו לחזור לקמפיין. אני לא מסוגל לחזור מהאווירה המדהימה הזאת לתוך סיטואציה כזו". מי שדחף אותו להמשיך היה דווקא מפקד היחידה שאמר לו: "צא, אנחנו צריכים עכשיו מנהיגות אחרת".
כראש עיר דתי בעיר שרובה חילונית שטבון רואה את עצמו כגשר. הוא גאה בכך שציבורים מגוונים, כולל קהל עולים גדול מברית המועצות, נתנו בו אמון. "אנשים יודעים להסתכל לעומק ולא להסתכל חיצונית. הם רצו משהו אמיתי - ולא בחרו רק לפי סטיגמות", הוא מסביר. המורשת המשפחתית שלו, כבן לעולה מצרפת ואימא שעלתה ממרוקו, עיצבה את תפיסת עולמו הציונית. הוא נזכר כיצד אביו, רופא ב-669 שהתעקש לשרת במילואים למרות פטור, היה עוצר את הרכב ובוכה מהתרגשות מול נופי הארץ. "זה משהו שספגנו אותו, זה ממש זורם לנו בדם".
גם אחיו, ח"כ לשעבר יוני שטבון, מהווה עבורו דמות משמעותית להתייעצות, אם כי יוני חשש בתחילה מכניסתו של האח "הרגיש" לביצה הפוליטית. "בפוליטיקה חובה שיהיה מקום לרגישות," פוסק יאיר. "זו הפוליטיקה החדשה שאנשים רוצים".
במישור הביטחוני, שטבון לא נח. מאז השבעה באוקטובר הוא שילש את כיתת הכוננות של אריאל ורכש ציוד מיגון מתקדם, מתוך הבנה שהעיר מוקפת בכפרים עוינים. עם זאת, הוא מסרב לדבר על ריבונות רק באריאל ומעלה אדומים. "בשום אופן לא. ריבונות רק על אריאל - זה אומר שאני בונה מדינה פלסטינית מעבר לגדר. אנחנו צריכים לדבר בשפה של ריבונות בכל יהודה ושומרון. לחנוק את החלום של מדינה פלסטינית ואת הטרור. טרור נובע מתקווה; כשאתה מבין שהחלום נגמר, הדברים ישתנו".
בימים אלו הוא מלווה את בנו הבכור לגיוס לצבא, רגע מרגש שבו הוא מיישם את הערכים עליהם גדל. "ישבנו ללימוד משותף לקראת הגיוס. דיברנו על החשיבות של המלחמות בעם ישראל. זו זכות גדולה דווקא בתקופה הזאת להתגייס לצה"ל", הוא אומר בגאווה.
למרות הלו"ז הצפוף והעובדה שהוא כמעט ולא מצליח להגיע הביתה לפני שהילדים נרדמים, שטבון מוצא מזור בכתיבת שירה ובניהול יומן תובנות אישי בסוף כל יום. "חוסן נובע מבפנים - לא מבחוץ," הוא מסכם. "מי שיודע להיות מודע לעצמו ולצדדים הפנימיים שלו - ינצח כל אתגר".