שנתיים וחצי שאנחנו בתוך מלחמה, ונכון לרגע זה אנחנו מבלים שעות בממ"דים ובמקלטים, מתוודעים אל השכנים שעד אז הכרנו רק מפגישה במעלית, שלא לדבר על סצנת המקלטים הציבוריים בתל אביב, למשל בחניון "הבימה" שאנשים זרים שחיפשו בו מקלט נהיו שותפים ללינה בלילה.....ואני שזוכרת את המקלט מאז ילדותי מוצאת עצמי עולה ויורדת שוב ושוב למקלט.
ראשית ביקשנו לבדוק את המילה "מקלט" בתנ"ך.
רשות הדיבור לחגי:
20 פעמים מוזכרת המילה 'מקלט' בתורה - 11 מהן בפרק ל"ה בספר דברים. ובכל הפעמים המילה מקלט היא חלק מהביטוי 'עיר מקלט' - אותן ערים שהרוצח בשגגה היה מוצא בהן מחסה מפני נקמת דם קרובי הנרצח: "וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם - אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ... וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל, וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ - שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט, תִּהְיֶינָה לָכֶם. אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט... וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה... וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ... כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל... וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ". גם בספר יהושע ובדברי הימים, המילה מקלט מוזכרת בהקשר של עיר מקלט.
הפסוקים הללו הן המקור למקלט שאנחנו מכירים - מקום המשמש מחסה לאדם. כמו שהעיר שימשה מחסה לרוצח בשגגה שלא ייהרג, כך המקלט נועד לשמש מחסה לכל אדם שחייו בסכמה.
נאווה יצאה לבדוק את שירי המקלט בזמר העברי לדורותיו. מסתבר שטרם קום המדינה לא נכתבו שירים על המקלט, וגם לא בשנים הראשונות. המושג "מקלט" נעשה משמעותי רק באמצע שנות הששים כשהסורים החלו לירות על יישובי עמק הירדן ועמק החולה - ואז גם נולדו השירים. כולנו זוכרים את המשפט "ילדה בגדות יצאה ממקלט ואין בתים עוד במשק" מתוך השיר "בתי את בוכה או צוחקת" שכתב יובב כץ והלחין דוד קריבושי.
בתקופה ההיא נכתבו שירים על מקלטים.
השיר שנולד בשער הגולן
שיר ערש לילדים במקלט
מילים: תרצה ברגל, לחן: חיים ברקני. שרה יפה ירקוני, 1967ננומי ילדה
נומי, נומי ילדה,
עוד הלילה נושק עפעפייך.
איך קרעו חלומך
ונשאוך עם צרורך
בוכיה למקלט - עד ייבשו
דימעותייך,
בוכיה עד ייבשו דימעותייך.
נומי ילדה,
נומי, נומי ילדה,
שאגת מטוסים לך שיר ערש,
כי נולדת בספר
מול תותח על ההר,
כי צמחת בין פרחים, בין פרחים
ובין הרס,
כי צמחת בין פרחים ובין הרס.
נומי ילדה,
נומי, נומי ילדה,
בובתך נרדמה כבר מזמן.
תערב לך שנתך,
המקלט - הוא ביתך,
המקלט - הוא ביתך כאן אל מול
הגולן -
עוד שנתך תערב
בחדרך מול כוכב
המחייל על הרי הגולן.
אם חשקה נפשכם להכיר עוד שיר שמספר על תולדות הציונות, אז את סיפור השיר הזה מצאתי באתר "שיר עד" של אתי ירוחמי.
באוגוסט 1967 נדפס ב"משמר לילדים", שירה של תרצה בנגל, משוררת ציירת וכוראוגרפית וחברת קיבוץ שער הגולן. בנגל מספרת: "אני הייתי במקלט אחד, והבת שלי, אורית, היתה במקלט אחר, שבו רוכזו הילדים. דאגתי לה נורא. המחשבה שהיא בלי אבא ואמא, מתגעגעת ואולי מפחדת, או שאולי כואב לה משהו - לא נתנה לי מנוח. אז כתבתי לה שיר ערש, של אם לילדתה. זה היה השיר הראשון שלי, ומאז אני כותבת" (מתוך "מיינט קיבוץ - תרבות ואמנות", אביב לשם, 4.11.2019).
המלחין חיים ברקני סיפר בתכניתה של עמליה רוזן "מעל ומתחת לשמיכה" ששודרה בגלי צה"ל בשנת 1989: "אני כותב בדרך כלל שירים הקשורים לאירועים גדולים [...] למשל ב(מלחמת) ששת הימים ישבתי באחת העמדות שלנו. בלילה הגיע רץ, נער מעמדה אחרת, ומסר לי פתק מתרצה ברגל, חברת שער הגולן, עם שיר, שיר מאד מאד יפה, 'שיר ערש במקלט'. אצלנו, גם אחרי ששת הימים, כמעט שנתיים, ילדים ישנו במקלטים בגלל ההפגזות של תקופת ההתשה. [...] באותו לילה, לאור הפנס, כשישבתי בעמדה, מאד התרשמתי מהשיר, וברגע שהתפניתי מהשמירה כתבתי משהו, ועם גמר המלחמה רצתי לתל אביב, נפגשתי עם (משה) וילנסקי, מסרתי לו את השיר ו[...] נדמה לי שבאותו יום הוא הזמין את יפה ירקוני והם הקליטו את זה"
אילנית שרה לעמיחי במקלט - 1969
"עמיחי בגבול ירדן". מילים: שרה שובל. לחן: ניסים שובל
נומה נומה, עמיחי, נום ילדי, קטון,
גם הרוח שבגן כבר עיף היום.
גם גיתית לישון תשכב, הרחק בעיר חולון
לשניכם אותו כוכב זורח בחלון
לולי ....לולי....
הירדן יזרום בלאט, גל אל גל דובר
וגתית לא עוד תפחד, כי אתה שומר
אם תכעס על האוייב, אל תפחד אמור,
כי מיכל הקטנטנה בשחקים תשמור.
לולי.....לולי....
היא מאבא תבקש, שמטוס יקח
וברקים גדולים ואש באויב ישלח.
עצום עיניך, ילד קט, נומה עמיחי,
עוד תצא מן המקלט, כי עמך עוד חי.
את שיר הערש היפה הזה לעמיחי במקלט כתבה שרה שובל והלחין בעלה ניסים שובל, שהיה באותם ימים עורך מוסיקלי ב"קול ישראל".
עמיחי שגר בגבול ירדן היה בן הדוד של בנותיהם. הימים ימי מלחמת ההתשה וישובי עמק הירדן היו בקו האש: הפגזות, ולעיתים גם מחבלים שפרצו לישובים.
כותבי השיר אינם זמינים כבר היום: נסים שובל הלך לעולמו לפני כ-40 שנה ושרה נפטרה לאחרונה. גיתית שובל, זמרת מוכרת בזכות עצמה, בתם המוזכרת בשיר, שהיתה ילדת פלא (הופיעה בפסטיבל הזמר כשהייתה ילדה בת 14) חיה כיום בבוסטון שבארה"ב עם בעלה המוסיקאי רון דרויאן וארבעת ילדיהם. ממנה שמעתי שעמיחי שהוא בן דודה, התייתם מאביו רס"ן מנחם ורדי הי"ד, 4 שנים לאחר שנכתב השיר, במלחמת יום הכיפורים. עמיחי עצמו היה מפקד דבור בחיל הים, זכה בצל"ש וכיום הוא חי בארה"ב.
הזמרת אילנית סיפרה לי שכה אהבה את השיר, עד שבשנת 1975 כשנולד בנה הבכור, היא קראה לו עמיחי-דוד.
מלחמת ההתשה בחזית הירדנית - בזמר
לילה בלי מקלט. מילים: עמוס אטינגר. לחן: עמי גלעד. שרה להקת פיקוד הצפון - 1971
היום היה שקט היום שקט מאמש
באופק לא רואים שם כל תזוזה כמעט
אם כך זה יימשך עד שתרד השמש
אולי שוב לא נישן הלילה במקלט
לילה בלי מקלט אינך יודעת מה זה
לישון במיטתך בין ארבעה קירות
לילה בלי מקלט אינך יודעת מה זה
חבל ששוב התחילו שם לירות.
בתוך המקלטים יובל כתב אגרת
וטלי כבר למדה כאן לנגן פסנתר
הן בטהובן ובאך כאן נשמעים אחרת
גם הם היו חולמים על לילה קצת אחר
לילה בלי מקלט....
בתוך המקלטים חולמים הילה ואורן
על יום שבו יהיו המקלטים מקום
מקום למחבואים אולי תחליף לגורן
אך לא מלון אורחים להפצצת פתאום
השיר הזה מופיע באלבומה של להקת פיקוד הצפון בתוכניתה ה-18 "חייך לעולם" שעלתה בשנת 1971. בין חברי הלהקה היו יגאל בשן, אוהד נהרין, יוסי ברק, סמדר ברנר, פוריה פינגרר, ועוד.
את השיר כתב עמוס אטינגר לתוכנית הטלוויזיה "לילה בלי מקלט" שערך וביים בשנת 1970. הייתה זאת תקופת מלחמת ההתשה (1967-1970), אירגוני הטרור הפלסטינים החלו בביצוע פעולות נגד יישובי עמק בית שאן ובקעת כנרות שכללו ירי מרגמות משטח ירדן, מיקוש, חדירות ליישובים, ירי נשק קל ופעולות חבלה. כפר רופין, שדה אליהו, אשדות יעקב, תל קציר, אשדות יעקב, ירדנה, בית יוסף, וחמדיה ועוד, היו נתונים למטחי פגזים משטח ירדן. משפחות שלמות על טפם וילדיהם שהו תדיר במקלטים.
זה היה הרקע לתכנית שיזם, עמוס אטינגר, תכנית שירים וקטעי הומור שצולמו במושב ירדנה.
ולסיום נחזור לתנ"ך: אהוד בנאי שר על "עיר מקלט", 1987
עיר מקלט
מילים לחן וביצוע: אהוד בנאי
לפני שהטפטוף יהפך למבול
אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז
חייב לצאת, חייב לזוז
על הכביש המתפתל בין עכו לצפת
בטבריה על המזח, יורד עד לאילת
נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט
נפלט, נמלט, מבקש - עיר מקלט
באופק נוצצים האורות הרחוקים
לשם אני אגיע בכוחותי האחרונים
ואת חכי בפתח והדליקי את האור
בן אדם חוזר אלייך מן הכפור
קחי אותי אל המזבח, לפני שאשבר
ועד שהאמת תצא אני בך אסתתר
כי את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט
כן עד שהאמת תצא אני בך אסתתר
עד שהסופה תחלוף והקרח ישבר
עד שמעיין יבש יפתח ויפכה
עד שהשופט יבוא ואותנו יזכה
את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט
לאיזו "עיר מקלט" התכוון אהוד בנאי? כנראה שמדובר כאן בשיר אהבה. עיר המקלט של אהוד בנאי היא האהובה, ויותר לא נכביר בפירושים. רק נספר לכם מפיו של אהוד בנאי: השנה היתה שנת 1987, והוא הביא את התקליט הראשון שלו לבניין גלי צה"ל ברח' יהודה הימית ביפו.
מכיוון שלא ידע למי למסור אותו, השאיר את השיר אצל השומר בכניסה וביקש מהשומר שיעביר לאחד העורכים המוסיקליים. אח"כ ישב כשעה מחוץ לבניין ולא היה גבול לאושרו כששמע את השיר שלו מתנגן מלמעלה ומישהו צועק ביחד עם הפזמון: עיר מקלט!!! וזה היה למעשה הרגע שבו ידע שהנה, אחרי ניסיונות רבים הגיעה, אולי ההצלחה. ואנחנו משערים: כאן נגעה בו אצבע אלהים.
ומי היה האלמוני שפתח לו שער? בסרט התיעודי "חייב לזוז" (2008) המתאר את תולדותיו של אהוד בנאי ולהקת "הפליטים" מספר יואב קוטנר כי הוא היה האיש שצעק את הפזמון ואף השמיע את השיר לכל מי שנקרה בדרכו.
עד כאן על שירי מקלט בזמר העברי.
החל משנות ה-70 (אחרי מלחמת יום הכיפורים) המקלטים שימשו יוצרים אומנותיים: חללי חזרות לבימאים וסטודיו ציור לציירים. הלוואי ונזכה בקרוב לומר: וכיתתו מקלטיהם למוזיאונים.